מדינת ישראל נ' באבאני

בפני

שופטת עינת רון

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

הנטען כנגד הנאשם בכתב האישום הוא כי ביום 3/4/08 במתחם הקניות "אלף" בבארות יצחק במהלך חיפוש אחר מקום חניה, עצר המתלונן את רכבו במקום המיועד לחניית נכה, על מנת להמתין לרכב אחר שיפנה חנייה מוסדרת, כדי לחנות שם. חברתו שהיתה עימו, יצאה מן הרכב והמתינה ליד החניה שאמורה היתה להתפנות.

למקום הגיע הנאשם ברכבו, כאשר בכוונתו היה להחנות את רכבו בחניה המיועדת לרכב נכה.

בין הנאשם למתלונן נתגלע ויכוח והשניים יצאו מכלי הרכב שלהם.

הנאשם תקף את המתלונן בכך שהיכה אותו בפניו באמצעות אגרופו ומשניסה המתלונן להדפו היכה אותו בשנית. חברתו של המתלונן התקרבה וניסתה להפריד בין השניים ואזי היכה הנאשם אף אותה במכת אגרוף בחזה.

כתוצאה מאלה נגרמו למתלונן סימני חבלה מאחורי אזנו ולחברתו המטומה מעל החזה.

אסף מועלם הוא המתלונן סיפר כי הגיע למתחם יחד עם חברתו דאז, על מנת לערוך קניות. במהלך חיפוש אחר מקום חניייה, נכנס בנסיעה לאחור לחניה מיוע'דת לאחר, על מנת להיכנס למעשה לחניה אחרת. מצד שמאל שלו הגיע רכב, בו היה הנאשם וזה האחרון החל לקלל אותו ולצעוק. המתלונן הבהיר לו כי הוא יוצא מן המקום, אך הדבר לא עזר להרגיע את הנאשם והוא יצא מן הרכב. בשלב זה המתלונן עדייןם לא יצא מן הרכב, אלא שאז דפק הנאשם על החלון ובלית ברירה יצא המתלונן מרכבו.

להלן התיאור בלשונו של המתלונן:

"הייתי תחת סכנה איך שיצאתי החוצה, נשמתי אוויר, אמרתי שהכל יהיה בסדר אני ארגיע את הבן אדם, לא הבנתי רציתי לצאת, לא עברו שניות , בברוטאליות רבה הוא הלם בי באגרופים לרקות, לפנים, מצד ימין ומשמאל, אני זוכר שהסתובבתי ונפלתי, החברה שלי לשעבר נורא נלחצה, היא ניסתה לצרוח לעזרה, היא קיבלה אגרוף חזק מאוד עם שטף דם (מדגים את מיקום הפגיעה) אני סבלתי מכאבי ראש תקופה מאוד ארוכה, מלחץ מחרדות. אין לי מה להוסיף זה מקרה מאוד מצער, אני רק יכול להגיד משהו אחד, אחת הסיבות שאני מרגיש שליחות שאנשים אחרים לא יותקפו אדם שחושב שהוא לוקח את החוק לידים צריך לשלם מחיר".

בחקירה הראשית הובהר למתלונן כי הנאשם טוען כי הוא המתלונן עשה לו אצבע משולשת, הוא קרא לו אידיוט והמתלונן הוא זה שהיכה אותו באגרוף בעינו השמאלית. המתלונן השיב על כך כי יש לו זכות להתגונן מפני המכות שקיבל. אחרי החבטות שקיבל לא היתה לו אפשרות לתת אגרוף וטענותיו של הנאשם לא היו ולא נבראו, הוא זה שהותקף בברוטליות ולומר כי הוא זה שתקף – הזוי ומופרך.

המתלונן הוסיף כי בסופו של האירוע הנאשם נכנס לרכב, ונמלט מן המקום, כאשר הוא הספיק לצלם את מספר הרכב.

בחקירה הנגדית משנשאל האם חנה בחניה של נכים, השיב "לא נכנסתי ברוורס על מנת לצאת. זה שחור ולבן?" ועמד על דעתו כי לא חנה במקום.

הוטח במתלונן כי במשטרה לא נקט במונח סכנת חיים והוא ציין כי סיפר במשטרה את כל פרטי האירוע והיה אז נסער מאוד ולטעמו מדובר בתקיפה חמורה מאוד.

הוא והסיף לשאלות ב"כ הנאשם כי למרות זאת ולמרות שהיתה לו זכות מלאה להתגונן מפני כך, הוא לא תקף את הנאשם וזאת מפני שקיבל מכות כל כך נוראות שלא היה מסוגל להגן על עצמו.

אם כך, שאלה אותו ב"כ הנאשם, הכיצד זה חברתו טענה כי הוא הפיל את הנאשם אל הרצפה ועל כך השיב: "אני לא מאחל לאף אחד לקבל אגרופים לראש ולרקות, ברגע שאתה מקבל מכות אתה מטושטש, בשלוש דקות אחרי זה אני לא זוכר מה קרה, אני זוכר באגרוף הראשון שהיה סיבוב ונפלתי על מכסה המנוע. אם אחר כך ניסיתי להגן על עצמי , אני לא זוכר זה מה שהיה... לא יודע, זה דברים שאני לא יודע, אחרי הלא יודע לאדם שמותקף בברוטאליות יש לו את כל הזכות להגן על עצמו וכל דבר שעשיתי אני עומד מאחוריו... אני לא תקפתי אדם לעולם , גם במקרה זה ואם עשיתי משהו , הדגש על האם, זו הגנה עצמית, כל מה שנעשה מעבר לדחיפה כביכול, כי אתה הודף את עצמך, שאתה לא רוצה שיהרגו אותך, את לא ציפית שאני אשב בשילוב ידיים ומחכה שיגמרו אותי.. הדבר היחיד זה להדוף אותו..."

המתלונן דחה את גרסת הנאשם כי הוא המשיך לאחר מכן בקניות כמתוכנן. לטעמו של המתלונן, הנאשם נכנס לרכבו ונמלט מן המקום וזאת הוא יודע, כיוון שהוא נשאר במקום על מנת להרגע והוא הבחין בנאשם שנמללט מן המקום. הוא סיפר כי את מספר הרכב צילם ומסר אותו למשטרה.

הוגשה תעודה רפואית מהמרכז הפרואי "רבין" מיום האירוע בעניינו של המתלונן. עם הגיעו לחדר המיון התלונן המתלונן על כך שהותקף ונחבל באוזנו ובלסת. נמצאו שפשוף באזור אוזן ימין ונפיחות. כן נמצאה לצרציה שטחית בתנוך האוזן. (ת/4).