מדינת ישראל נ' אשמואלי

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה ביום 13.12.10, הודעת תשלום קנס בגין הפרעה לתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 21(ב)(3) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו, וביום 15.9.11, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד המתנדב פיין דימיטרי, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 13.12.10, בסמוך לשעה 18:32, נהג הנאשם ברכב בכביש מספר 20, מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעו בסמוך לרחוב יגאל ידין, נצפה על ידי העד כאשר הוא נוהג בנתיב הימני, המסומן בחצים לפניה ימינה בלבד, עוקף טור של כלי רכב וסוטה לעבר הנתיב משמאלו, תוך שהוא מאלץ רכב שנסע בנתיב השמאלי לבלום על מנת למנוע תאונה.

מפי הנאשם נרשם : "פניתי ימינה לפני 3 פעמים כאשר הבחנתי בדרך פנויה לפחות 20 מ' בקו מקווקו, בערך 150 מ' לפני ד- 14. הבחנתי שביכולתי מבלי לפגוע במהך התנועה, להיכנס לנתיב השמאלי מנתיב ימני".

על פי גרסת הנאשם, הוא אכן נהג במקום האמור, אך סטייתו מהנתיב הימני לשמאלי, לא גרמה לכל הפרעה לתנועה, שכן משאית שנסעה בנתיב השמאלי, ספק האטה ספק עצרה והוא נכנס לנתיב לפניה.

הנאשם הכחיש בכל תוקף כי גרם להפרעה כלשהי לתנועה, במהלך סטייתו, כאמור.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, לא השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

הנאשם היה נחרץ בעמדתו בבית המשפט, לפיה לא עבר כל עבירה ונהג באופן המתאים לעומס התנועה שהיה במקום, במועד העבירה.

גרסתו זו של הנאשם הוצגה כבר במועד רישום הדו"ח ונרשמה בצורה מפורטת על ידי העד בדו"ח.

בתרשומת העד אין בכדי לסתור את טענת הנאשם, לפיה ביקש להשתלב בנתיב השמאלי לאורך כברת דרך, אך הדבר נמנע ממנו בשל אותו עומס תנועה.

אם אכן ניסה הנאשם להשתלב מראש, ייתכן ולא הייתה לו ברירה אחרת מלבד לסטות לנתיב הרצוי לפני רכב אחר.

לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"א אלול תשע"א, 20 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: