מדינת ישראל נ' אשל

החלטה

מונחת בפני בקשת מדינה להורות על פסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

המשיב נפסל תחילה מנהלית לפרק זמן של 30 יום על ידי קצין משטרה ופסילה זו הסתימה בתאריך 9.8.11.

ניכר כי עובר לסיום הפסילה המנהלית, הגישה המדינה את בקשתה להארכת הפסילה, אלא שהדיון בעניין זה מתקיים בסופו של יום רק היום וזאת כאשר אליבא דגירסת התביעה, הרקע לעניין זה היא אי איתורו של המשיב, דבר אשר עולה לכאורה מפרוטוקולים המצויים בתיק בית המשפט בפני כבוד השופטים זרזבסקי ומלמד, מן העת האחרונה, במהלך הפגרה, ואליבא דעמדתה של ההגנה, מתקיימת תמיהה בקשר עם עניין זה, שהרי לטעמה של ההגנה, ניתן היה ליצור קשר עם הסנגורית ובכך לאתר דרכה את המשיב ולקיים את הדיון מוקדם יותר.

לעניין העובדה שבשבועיים האחרונים נוהג למעשה המשיב, אתן את הדעת מיד בהמשך של החלטה זו.

הרקע לבקשת המדינה הוא אירוע אשר בו על פי הטענה נהג המשיב במכונית בשעת לילה מאוחרת ברחוב מרחובותיה של העיר תל אביב, כאשר על פי הטענה הוא שיכור, ושיכרותו באה לידי ביטוי בממצא מדעי בבדיקה שנערכה באמצעות מכשיר ינשוף ותוצאתה על פי הטענה 465 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף וכן התנהלות והתנהגות והתרשמות מן המשיב לכשעוכב והכל כעולה מהנטען בסעיף 2 לפרק העובדות אשר בכתב האישום אשר הוגש כלפי המשיב כנאשם.

קיימת היתה מחלוקת בין הצדדים בקשר עם קיומן ועוצמתן של ראיות לכאורה לעניין טענת המדינה בקשר עם שכרותו של המשיב.

בהקשר זה, שמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את חומר הראיות.

מסקנתי בעקבות כך היא שקיימות ראיות לכאורה, להוכחת המיוחס למשיב כנאשם, ואולם בקשר עם הממצא המדעי המהווה יסוד באישום, דומני כי בשלב זה ניתן לומר כי יש מידה של צדק בדברי הסנגורית על כי גם קיים כירסום מסויים בעוצמת הראיות לכאורה בהקשר של הממצא המדעי.

הסנגורית הצביעה על כך שמתקיימת לכאורה אי התאמה ברישום מספר המכשיר שבו על פי הטענה נעשתה הבדיקה וכן הצביעה על תיקון שנעשה בדין וחשבון על בדיקת שיכרות בקשר עם השעה, אי איזכור מספר המכשיר באחד המסמכים, וכן התייחסות לפלט הכיול גם כן בהקשר של מספר המכשיר.

התובע מנגד ציין כי לטעמו ראוי שעניין זה יתברר במסגרת שמיעת העדויות שאז ניתן יהיה לשמוע מפי עורכי המסמכים את גירסתם ולחקור אותם בעניין זה, גם הציע כי לא מן הנמנע כי מדובר בטעות פשוטה בין הספרות הדומות 179 ל – 197.

הסנגורית ציינה כי מתגנב חשש שאם חלו כשלים וטעויות מעין אלה שציינה, אזי מי יתקע לידנו שלא חלו גם טעויות מהותיות יותר אשר יכולות אף להגיע לידי מצב שהפלט שבו מדובר ואשר לטענת הסנגורית ניכר בו שאף יש בו שינוי ברישום בעט מבחינת העט שנעשה בה שימוש, שייך בכלל למרשה.

עמדתי היא כאמור כי יש ליתן את הדעת לכך שקיים כירסום בראיות לנוכח כל אלה, אך אכן יש צדק גם באמירת התובע, כי אנו נמצאים בשלב ראיות לכאורה וכי ראיות לכאורה עדיין קיימות, ואף יש הצדקה לומר – ודומני כי גם הסנגורית מכירה בכך – שאותם סימני שאלה רלבנטים הם בעיקר לעניין ההסתמכות על הממצא המדעי.

לצד הממצא המדעי, קיימת גם התרשמות השוטרים מן המשיב, ובמישור זה ראוי לציין כי ההתרשמות היתה כי שכרותו של המשיב היתה כבדה, ולא אחזור על אותם מאייפנים בהם כשל המשיב, שכן הצדדים עשו זאת לפני.

מדובר במאפיינים אשר מלמדים לכאורה שלאלכוהול שצרך המשיב אף לדבריו שלו (שתי בירות במועדון), היתה השפעה על המשיב.

אסכם סוגיה זו של ראיות לכאורה באמירה כי יש בידי התביעה ראיות לכאורה – ואדגיש ראיות לכאורה - להוכחת המיוחס למשיב כנאשם ואולם גם יש ליתן את הדעת לאותו כירסום נתון אשר עליו בצדק הצביע ההגנה.

כידוע, לכשנדרש בית המשפט לבחון שאלת מידת מסוכנות של נהג כאשר נשקלת נהיגתו בכבישים ו המשך לאירוע שכזה, נדרש בית המשפט ליתן את הדעת לחומרתו הלכאורית של האירוע וגם לתמונת העבר התעבורתי, על מנת לדעת מי הוא הנהג אשר ניצב בפני והאם ניתן לסמוך את היד על כך שבטחון הציבור ישמר או שמא יש אכן להורות על הפסילה ובאם כן לאיזו תקופה.

במקרה זה, מדובר בנהיגה לאחר שתיה של משקה אלכוהולי במועדון, כאשר הנהג אשר נמצא בפני נכווה כבר בעבר בהליך משפטי אשר בו הורשע בנהיגה תחת השפעת אלכוהול והוטלו עליו עונשים משמעותיים של פסילה ממושכת מלנהוג, ואף מאסר על תנאי.

והנה, פרק זמן של כ – 5 שנים לאחר מכן, בוחר אותו אדם ליטול סוג של הימור וסיכון, לשתות בירה במועדון ולאחר מכן לאחוז בהגה והנה מסתבר לכאורה כי שוב היה הוא תחת השפעת אלכוהול לכל הפחות אם לא גם שיכור.

בכך בכל הכבוד, מעיד על עצמו נהג זה כי נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו.