מדינת ישראל נ' ארנפלד ואח'

החלטה

התובע, מנהל מקרקעי ישראל, הגיש תביעה זו שבפני לצו מניעה קבוע שיורה לנתבעים להפסיק שימוש חורג שמבצעים בשטח אשר בבעלותו, ולהריסה וסילוק כל הבנוי בניגוד לדין.

הנתבע מס' 1 הגיש בקשה זו לסילוק התביעה על הסף הן בהעדר מסמכים מהותיים, הן לאור חוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה ליתן סעד הריסה, והן לאור הטענה שהתובע כלל אינו הבעלים של המקרקעין.

לאחר שקיבלתי תגובת התובע איני סבורה שיש מקום להעתר לבקשה. אין ספק שסעד של סילוק התביעה על הסף הינו סעד קיצוני שיש לעשותו רק במקרים נדירים.

התובע טוען בתביעתו שהינו בעלי המקרקעין וצירף נסח מקרקעין המעיד על כך. כן צירף חוזה משבצת עם מושב בני ציון – נתבע מס' 2 . עוד מציין בתגובתו שקיים פסק הדין, שם מאשר הנתבע מס' 2 מושב בני ציון שהמקרקעין הינם בבעלות רשות הפיתוח ונמסרו לו לצורך שימוש בהתאם להסכם המשבצת.

לענין סעד ההריסה. אין ספק שזכות בית משפט זה לדון בתביעה שעניינה חזקה ושימוש. עיון בכתב התביעה מלמד שהסעד העיקרי הנדרש הינו צו מניעה קבוע להפסקת השימושים החורגים. אין ספק שסעד ההריסה הינו סעד הטפל לסעד זה להריסת המבנים שהוקמו שלא כדין. מסקנתי זו נלמדת מעיון בכתב התביעה המתרכז רובו ככולו בשימושים החורגים הנטענים.

עלי לציין שהסקירה ההיסטורית הארוכה אותה מצא הנתבע לפרט במסגרת בקשה זו אינה רלוונטית לצורך בקשה זו שכן על פי נסח הרישום התובע הינו בעלי המקרקעין ומשכך אין כל מקום לסילוק התביעה על הסף בטרם יתקיים הליך הוכחות.

הנתבע ישלם הוצאות הליך זה לתובע בסך 2,000 ₪ וכן מע"מ כחוק.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"ע, 28 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: