מדינת ישראל נ' אריאלי

פסק דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 3.4.13, הודעת תשלום קנס בגין כניסה לצומת לא פנוי (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 65 לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ יוסף איטח, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העידו הנאשם ועד הגנה, מר בן משה רמי והוגשו תמונות, שסומנו נ/1 וצילום דיסקת טכוגרף, שסומנה נ/2.

על פי גרסת המאשימה, ביום 3.4.13, בסמוך לשעה 19:25, נהג הנאשם באוטובוס ציבורי ובהגיעו לצומת הרחובות סוקולוב-וייצמן, נצפה על ידי העד כאשר הוא חוסם את הצומת, לנהגם המגיעים מכיוון מערב.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" היה רכב לפני שעצר ולא יכולתי לנסוע".

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור, אך כאשר נכנס לצומת, בחסות האור הירוק שדלק בכיוון נסיעתו, הצומת היה פנוי. לדבריו, לפניו נכנס רכב פרטי, אשר עצר לפתע, על גבי מעבר החצייה המצוי בסוף הצומת, חסם דרכו ואילץ אותו לעמוד, תוך שהאוטובוס חוסם חלק ניכר מהצומת.

לשיטת הנאשם, לא יכול היה לצפות את עצירת הרכב הפרטי ולכן, כאשר נכנס לצומת, היה הצומת פנוי למעבר.

עוד העיד הנאשם, כי העד עיכב אותו למשך כ-20 דקות על מנת לרשום את הדו"ח, זאת כאשר האוטובוס עמוס בנוסעים וניידת המשטרה עומדת על נתיב הנסיעה הימני ומהווה הפרעה לתנועה.

עד ההגנה, נוסע באוטובוס, העיד ברוח דומה – דלק אור ירוק ברמזור, הנאשם נכנס לצומת ואילו רכב פרטי שנסע לפניו, עצר לפתע כאשר הגיע למעבר החצייה שבסוף הצומת. לדברי העד, הוא סבר כי הדו"ח נרשם שלא בצדק ולכן הסכים למסור עדות לטובת הנאשם.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

תקנה 65 לתקנות התעבורה, קובעת בזו הלשון:

"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל, אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה...".

מלשון החוק, ניתן להבין כי העבירה משתכללת ברגע הכניסה לצומת, דהיינו, היה ונהג נכנס לצומת בהיותו פנוי באופן כזה שברמת סבירות גבוהה יכול היה אותו נהג לשער כי יוכל לחצות את הצומת ללא הפרעה ובמהלך נסיעתו נחסם הצומת למעבר, מסיבה כלשהי, הרי שלא נעברה עבירה.

במקרה שבנדון, העידו הנאשם ועד ההגנה מטעמו, באופן אמין ועקבי, כי הצומת היה פנוי כאשר נכנס אליו הנאשם וכי נחסם בשל רכב שעצר, ללא כל סיבה הנראית לעין.

בנסיבות אלה, ספק בליבי אם נעברה עבירה על תקנה 65, כמפורט לעיל.

עוד ייאמר, כי העד לא ציין כלל את שם הרחוב בו נסע הנאשם ואת כיוון נסיעתו וטעה במספר הרישוי של האוטובוס בו נהג הנאשם ויש גם בחוסר עובדתי מהותי זה, כדי לעורר ספק במיוחס לנאשם בכתב האישום.

יתרה מזו, תמימת דעים אני עם הנאשם, כי עצירת נהג הנוהג באוטובוס מלא בנוסעים, לצורך רישום דו"ח תנועה, אינו מעשה סביר והגיוני. היה על העד להסתפק ברישום פרטי הנאשם על גבי דו"ח פנימי, לשחרר את האוטובוס, על נוסעיו, לדרכו ולשלוח לנאשם את הדו"ח בדואר.