מדינת ישראל נ' אריאל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, כשהסניגור עו"ד יוני שניאור נכח בדיון.

כתב האישום המקורי ייחס לנאשם נהיגה בשכרות.

בדיון מיום 02.01.2011 בפני כב' השופט כדורי, ביקשה ב"כ המאשימה לתקן את כתב האישום מחמת חסר במסמך המוכיח כי הוחלפה פיה במכשיר הינשוף, והפחיתה מחומרת העבירה שיוחסה לנאשם באופן שהומרה עבירת הנהיגה בשכרות לעבירה הפחותה בחומרתה – נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים- עבירה על תקנה 26(2) לתקנות התעבורה.

במהלך אותו דיון הודה עו"ד שניאור בשם הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן ובעקבות כך הורשע ונגזר דינו, בין השאר, לתקופה של 6 חודשי פסילה בקיזוז פסילה מנהלית. הלה הפקיד את רשיונו זה מכבר.

הרקע לבקשה שבפניי הוא העברת הטיפול בתיק מעו"ד אתי יושע, אשר ייצגה את הנאשם מלכתחילה ולה ניתן יפוי הכח מטעם הנאשם, לעו"ד יוני שניאור. ההעברה בוצעה בין עורכי הדין באמצעות כתב העברה ביניהם. לא נחתם ייפויי כוח של הנאשם ישירות לעו"ד שניאור.

לטענת הנאשם, הוא קיבל הודעה מעו"ד שניאור כי אין צורך שיגיע לדיון הקבוע ליום 02.01.2011, אך עו"ד שניאור לא התייעץ עימו באשר להודאה בכתב האישום. לטענתו, ההודאה בשמו נעשתה ללא הסכמתו וללא מתן הרשאה לכך ממנו.

עו"ד שניאור נתבקש להגיב לבקשה ובתגובתו מסר כי הוא נוהג לקבל הסכמת נאשמים בטרם מודה בשמם במיוחס להם, והוא אכן שוחח עם הנאשם בסמוך לשעת הדיון. ולראייה הציג פלט שיחות טלפון. עם זאת, טען עו"ד שניאור כי הוא לא זכר את תוכן השיחה וביקש בהגינותו כי מחמת הספק בית המשפט ייעתר לבקשה.

המאשימה התנגדה לבקשה, כיוון שהנאשם היה מיוצג לטעמה כדין על-ידי עו"ד שניאור.

עיון

כלל יסודי מקובל במשפט הפלילי הוא כי אין לדון נאשם שלא בפניו [סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ")].

ועם זאת החוק איפשר חריגים לכלל, בין השאר בסעיף 128 הקובע ברישא של ס"ק (2) שבו כי:

"אם ביקש שמשפטו יתנהל שלא בפניו והוא מיוצג בו על-ידי סניגור, ובית המשפט סבור כי לא יהיה בשפיטתו שלא בפניו משום עיוות דין לנאשם..."

לאמור התנאים להיתר לשפיטת הנאשם שלא בפניו בהתאם לחלופה הקבועה בסעיף 128(2) הם שלושה:

אם ביקש הנאשם שמשפטו יתנהל שלא בפניו, ומקובל כי בקשה כזו יכולה שתגיע מהנאשם עצמו או על-ידי סניגורו. (ראו רע"פ 2473/98 חלבי נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 241).

אם הוא מיוצג בדיון באמצעות עו"ד .

אם בית המשפט סבור כי לא יהיה בשפיטת הנאשם שלא בפניו משום עיוות דין.

באשר ליכולתו של נאשם לשוב בו מהודייה קבע המחוקק בסעיף 153(א) לחסד"פ בהא לישנא:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

נקבע בפסיקה כי חזרה מהודייה תתאפשר במקרים חריגים בלבד. עוד נקבע ככלל כי גם טענות המופנות כנגד הייצוג המשפטי עשויות להוות נימוקים מיוחדים, כגון מקום שהופרו אמונים כלפי הלקוח. (ראה י. קדמי, סדר הדין בפלילים, חלק שני, כרך א', מהדורה מעודכנת, תשס"ט – 2009, עמ' 1375 ואילך).