מדינת ישראל נ' ארז

החלטה

בפני בקשה של המדינה בהתאם לסעיף 46 ב בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 להורות על פסילת המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו וזאת לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

הדיון בבקשה זו נערך בפני היום בהעדר נציג הפרקליטות וזאת בשל שביתת הפרקליטות.

החלטתי לקיים את הדיון בהיעדר הפרקליטות וזאת לאור המבנה המיוחד של סעיף 46 ב בפקודת התעבורה לפיו קבע המחוקק כי הנטל להוכחת היעדר מסוכנות מוטל בנסיבות המתוארות לעיל על כתפי המשיב.

עצם העובדה כי המדינה בהליך מסוג זה פאסיבית, אפשר בעיני את קיום הדיון על אף שביתת הפרקליטות.

ב"כ המשיב לא חלק על העובדה כי אכן הוגש כתב אישום נגד המשיב בו מיוחסת לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

יחד עם זאת, טען ב"כ המשיב כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה לביסוס האישום המיוחס או לחליפין קיים כרסום ראייתי כה גדול בראיות המדינה אשר מעמיד באור אחר את שאלת חזקת מסוכנותו של המשיב.

בטיעוניו, התייחס ב"כ המשיב למצב הכביש שלטענתו מצוי בעקומה לעומת קביעתו של הבוחן המשטרתית לפיו הכביש ישר.

בנוסף, טען ב"כ המשיב כי "חוות הדעת" אותה הכין מוסך א.אופנועים, אינה ערוכה כחוות דעת וכי המשקל שיש לתת לה כחוות דעת רצינית, נמוך עד לא קיים.

לטענתו עצם העובדה כי האופנוע תוקן זמן קצר לפני אבדן השליטה בו, על רקע חוות הדעת השטחית של א.אופנועים מצדיקה את השבת הרשיון למשיב.

ב"כ המשיב סבר כי פסילה עד תום ההליכים בנסיבות אלו הינה בלתי מידתית כאשר סיכויי הזיכוי של המשיב יותר מסבירים.

שקלתי היטב את טיעוניו של ב"כ המשיב אשר ניטענו בטעם רב.

יחד עם זאת, אין אני יכול להתעלם מהחוק ומהפסיקה אשר מחייבים את קבלת עמדת המדינה במקרה זה.

סעיף 46 ב בפקודת התעבורה מקים חזקת מסוכנות ביחס למי שהוגש נגדו כתב אישום בו מיוחסת לו התנהגות הכוללת גרימת תאונה בה נהרג אדם (כלשון החוק).

החוק קובע באופן חד משמעי כי בית המשפט יפסול אדם העונה לקריטריון לעיל עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (ובלשון החוק – עד למתן פסק דין בעניינו).

יחד עם זאת, חוייב בית המשפט לתת לנאשם הזדמנות לטעון טענות כדי לאפשר לנאשם להראות כי אינו מסוכן בדרך נהיגתו.

ודוק – המדינה שוחרר מחובתה להראות מסוכנות או קיומן של ראיות לכאורה.

הנטל עבר לנאשם להסביר מדוע אין בהמשך נהיגתו סכנה.

פרשנותו של ב"כ המשיב לחוק לפיה רשאי הנאשם לעסוק במסגרת הליך זה במשקלן של הראיות המצויות בתיק התביעה אינה מקובלת עלי.

בית המשפט אינו יכול ואינו צריך לעסוק בשלב משפטי זה בשאלת משקלן של הראיות, בניתוח קביעותיו של הבוחן המשטרתי מול בוחן אחר או בשאלת משקלן או איכותן של חוות דעת אחרות המצויות בידי המדינה.