מדינת ישראל נ' ארואס(עציר)

גזר דין

האשמה ומהלך הדיון

ביום 22/08/12 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין העבירות הבאות: גרימת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); רשלנות, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); סטייה מנתיב, עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה; שכרות, עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה ואיומים, עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין).

כתב האישום עניינו בתאונת דרכים שאירעה בשעת לילה מאוחרת ביום 04/08/2011 במעלה אדומים. בתאונה התנגש רכב מסוג פיאט מ"ר 77-569-05 ברכב אחר שחנה בצד הכביש וגרם לו לנזק. שוטרי משטרת ישראל שהגיעו למקום האירוע מצאו בו שלושה צעירים, ביניהם הנאשם, אשר טען כי הוא נהג ברכב בזמן התאונה. בהתאם לדבריו, נחקר הנאשם והמשיך לטעון כי הוא נהג ברכב, אך סירב לבצע בדיקת שכרות. בחלוף זמן מה מיום האירוע, שינה הנאשם את גרסתו ומסר כי חברו נהג ברכב בזמן התאונה.

במהלך משפטו הצליח הנאשם לעורר ספק סביר בהתבסס על גרסתו החדשה, וזוכה מעבירות התעבורה בכתב האישום. כמו כן זוכה הנאשם מעבירת האיומים בשל אי התקיימות יסודותיה. עם זאת, בשל התנהגותו ושקריו הראשוניים אשר סיכלו את חקירת המשטרה והביאו להתחמקות האשם מן הדין, הורשע הנאשם לאחר שהוזהר ובהתאם לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 בעבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, ובעבירת הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. מהו עונשו הראוי של הנאשם? זו השאלה העומדת לפנינו.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טען כי מדובר בעבירות חמורות אשר מכרסמות בעיקרי ההליך הפלילי. עוד ציין כי לנאשם עבר תעבורתי ופלילי עשיר וביקש להשית עליו מאסר בפועל ארוך. מנגד ציין ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות של הנאשם וטען כי האחריות לכשלון החקירה מוטלת על כתפי המשטרה. כמו כן הדגיש ב"כ הנאשם את הפגיעה בו כתוצאה מניהול ההליך בזמן שהוא מרצה עונש מאסר.

הדרך לגזירת הדין

בתיקון 113 לחוק העונשין נחקקו סעיפים 40א-40טו הקובעים את הדרך לגזירת הדין. בפסק הדין המנחה ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), מסביר כב' השופט נ' סולברג את השלבים השונים בתהליך גזירת הדין, כפי שנקבעו בסעיפי החוק החדשים. בשלב הראשון והמקדמי נדרש בית המשפט לבחון האם הורשע הנאשם במספר עבירות. במידה שהתשובה חיובית, על בית המשפט לקבוע האם מדובר באירוע אחד או בכמה אירועים נפרדים. בשלב השני על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם בהתחשב בשיקולים הבאים:

(1) הערך החברתי הנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו

(2) מדיניות הענישה הנהוגה

(3) הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

בשלב השלישי גוזר בית המשפט את העונש מתוך מתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. להלן יישום הדברים בעניינו של הנאשם.

שלב מקדמי – אירוע אחד

שתי העבירות שעבר הנאשם הינן חלק מאירוע אחד מתמשך, במסגרתו סיכל הנאשם באופן מכוון את החקירה. לפיכך, אקבע להלן מתחם עונש הולם לאירוע כולו ואגזור מתוכו עונש כולל לשתי העבירות. וכאמור, מתחם העונש ההולם מורכב משלושה רכיבים.

הערך החברתי ומידת הפגיעה בו-

העבירות בהן הורשע הנאשם נועדו להגן על הערכים העומדים בבסיס המשפט בכלל והמשפט הפלילי בפרט – גילוי האמת ועשיית צדק. בעניין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון כפי שנאמרו ברע"פ 7153/99 אורי אלגד נ' מדינת ישראל פ"ד נה(5), 739, 751-752:

"ביסוד שיטת המשפט שלנו מעוגן העיקרון שלפיו הליכי משפט קשורים קשר אמיץ עם החובה לומר אמת בכל ההליכים שנועדו לעשיית משפט. אשר-על-כן בהקשרם של הליכים לעשיית משפט, החובה לומר אמת אינה רק בגדר חובה מוסרית, אלא היא אף חובה משפטית הנגזרת מהוראות החוק וממהותו של ההליך המשפטי. חשיפת האמת ועשיית צדק הן מהתכליות המובהקות של ההליך הפלילי.

...

אמירת שקר ביודעין בחקירה משטרתית פוגעת בהכרח בערך החברתי של גילוי האמת ושל עשיית משפט אמת. היא אף עלולה לפגוע בתקינותה של החקירה הקונקרטית שבמסגרתה נאמר השקר ועקב כך לפגוע באינטרס עשיית הצדק ובשמירה על טוהר ההליך הפלילי בכל שלביו".