מדינת ישראל נ' ארגמן(אסיר)

גזר דין

רקע

1.הנאשם הורשע, כפי הודייתו, בעבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז  1977 - בשני מופעים והטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב- 1982.

2.הנאשם יליד 1961 ובעברו הרשעה אחת בעבירת רכוש, בגינה ריצה 20 חודשי מאסר (ר' פרו' עמ' 13 שו' 10-11).

3.מעובדות כתב האישום המתוקן, הכולל שני אישומים, עולה כי הנאשם והמתלוננת הינם בני זוג גרושים. המתלוננת מתגוררת ביחד עם ילדי בני הזוג וביניהם מר לידור ארגמן (להלן: "לידור").

מעובדות האישום הראשון עולה כי ביום 13.4.11 הגיע הנאשם לבית המתלוננת ואמר לה כי ברצונו לעזוב את הארץ וכן הוסיף: "אני רוצה שתשיגי לי כסף". משנענה בשלילה, אמר הנאשם למתלוננת כי תשיג כסף מבני משפחתה וכן: "אם לא תביאו לי כסף, אני אמשיך לגור לידך- זה ייגמר רע".

בהמשך, ניגש הנאשם למטבח הבית, אחז בסכין, התקרב ללידור, הפנה את הסכין לעברו כך שהיה במרחק של כ-40 ס"מ ממנו ואמר: "אתם רוצים שאני אתאבד". באותן נסיבות, הצמיד הנאשם את הסכין לפרק ידו השמאלית וניסה לחתוך את עצמו. בהמשך, השליך הנאשם פמוט זכוכית וגרם להתנפצותו, אחז בשבריו וניסה לחתוך את ידיו בשנית. באותן נסיבות, דרשה המתלוננת מהנאשם כי יצא מביתה אולם הנאשם סירב לדרישתה ואמר כי ברצונו לדבר על כסף וכן הוסיף: "אם לא תיכנסו לדבר איתי זה ייגמר ברע".

אז יצא הנאשם מבית המתלוננת, שניסתה לסגור את דלת הבית, אולם הנאשם השחיל ידו מבעד לדלת, אחז בזרועה ואמר: "את לא תעיפי אותי מן הבית".

בהמשך, התקשר הנאשם למכשיר הטלפון של המתלוננת מספר פעמים ואמר לה: "אני אשב חמישה ימים בכלא ואני אצא, ואז זה יהיה הסוף של כולכם".

מעובדות האישום השני עולה כי בו ביום, בשעה 00:30, שבה המתלוננת מאירוע חתונה וישבה בסמוך לביתה ברכבו של עמיתה לעבודה. אז הגיע הנאשם למקום ופגש במתלוננת, ששאלה אותו למעשיו. הנאשם ענה לה: "רציתי לדעת עם מי את נוסעת" ושאלה מדוע לא נסעה עם עמיתיה האחרים לעבודה. בהמשך, אמר הנאשם למתלוננת: "אם אני אצטרך לתת את כל הזמן והחיים שלי- שאת לא תהיי איתו".

תסקירי שירות המבחן

4.שני תסקירים מאת שירות המבחן הוגשו בעניינו של הנאשם, במסגרתם נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה כזו או אחרת.

שירות המבחן ביסס את התרשמויותיו על אבחון שערך לנאשם בבית המעצר, שיחה שקיים עם המתלוננת וחוות דעת מאת העו"ס המטפלת בנאשם בבית המעצר. שירות המבחן למד מפי הנאשם אודות התדרדרות מערכת היחסים הזוגית בינו לגרושתו המתלוננת, אשר החלה בתקופת מאסרו הקודם. לאחר מאסרו, שולבו בני הזוג במפגשים טיפוליים, במהלכם הביע הנאשם אי-אמון במתלוננת והקליט את שיחותיה הפרטיות.

לאחר גירושי בני הזוג, חזר הנאשם להתגורר בבית גרושתו במטרה לנסות ולשקם את יחסיהם אולם, כשלושה חודשים טרם מעצרו בגין העבירות נשוא כתב אישום זה, הוא הוצא מביתה ביוזמתה ועבר להתגורר בסמוך.

במסגרת הליך הגירושין, ויתר הנאשם על רכוש רב שהיה בבעלותו ולא קיבל את חלקו ברכוש המשותף בהיקף סכום של כ- 200,000 ₪, על אף שגרושתו התחייבה כלפיו בהקשר זה. על רקע זה הנאשם נותר חסר כל וחש אכזבה, כעס ותסכול.

שירות המבחן התרשם ממערכת יחסים זוגית מורכבת שאופיינה בתלות ובצורך בשליטה של הנאשם בגרושתו במהלך נישואיהם וגם לאחר מכן.

הנאשם תיאר את נסיבות ביצוע המעשים, בכך שהוזמן על ידי המתלוננת לביתה על מנת לסייע לה. כאשר ביקש לשוחח עימה אודות חובותיה כלפיו ולא נענה בחיוב וכן בהינתן התערבות לידור במריבה בין בני הזוג כדי השפלת הנאשם - הגיב האחרון כפי העולה מעובדות האישום הראשון ושלל כוונת מימוש איומיו לפגיעה בעצמו ובאחר. ביחס לאישום השני, טען הנאשם כי פגש את המתלוננת באופן מקרי כשהיא מלווה על ידי גבר אחר ואיים עליה, תוך שהתקשה לזכור את תוכן דבריו.