מדינת ישראל נ' ארביב

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו, בתאריך 26.9.2010.

הבקשה הוגשה בתאריך 20.6.2011, ללא תצהיר, ובקשה לצרוף תצהיר הוגשה בתאריך 4.7.2011, ואני מתיר הגשת התצהיר כמבוקש.

2.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע עקיפה כשהדרך אינה פנויה מספיק כדי לאפשר ביצועה בביטחה, וגרימת סיכון נסיעתו של רכב אחר.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

3.בבקשה נטען כי במהלך חודש אוגוסט התגלע סכסוך בין הנאשם לרעייתו, וכתוצאה מכך נאלץ לעזוב את ביתו באופן מיידי, ועבר להתגורר אצל חברו, למשך תקופה של מס' חודשים. בתוך כך, טוען הנאשם כי כל "הניירת" שלו נותרה בביתו, ובכלל זה ההזמנה למשפט נשוא תיק זה. לטענת הנאשם, עקב המצב הנפשי הקשה בו היה שרוי "שכח בתום לב מהדיון שנקבע לו בבימ"ש הנכבד ...".

המאשימה מתנגדת לבקשה.

4.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

5.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

לא הובאה סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם לדיון בעניינו. על פי טענת הנאשם עצמו אי התיצבות נבעה בשל שיכחה כאמור, ואינני מוצא כי מקרה זה הינו בגדר נסיבות מיוחדות המאפשרות לסטות מהכלל לפיו שיכחה אינה סיבה מוצדקת.

לכך יש להוסיף כי הבקשה הוגשה חודשים רבים לאחר מתן פסק הדין.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

6. הנאשם טוען בתצהירו כי עקף בביטחה. לא די באמירה זו כדי להקים חשש לעיוות דין.

יש לציין כי תאור הדברים על ידי הנאשם בתצהירו לפיו הוא עקף הן ניידת והן משאית, מקים חשש ממשי לכך שאכן העקיפה לא היתה בביטחה.

מכל מקום אינני מוצא עיוות דין או חשש לו.

7. לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"א, 10 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: