מדינת ישראל נ' אקסלרד

החלטה

בפניי בקשת הנאשמת לביטול פסק הדין מיום 11.4.11 במסגרתו הורשעה הנאשמת בעבירה לפי חוק הגבלת עישון במקומות ציבוריים ונגזר עליה קנס בסך 1000 ₪, לאחר שלא התייצבה לדיון שנקבע לאותו היום. הנאשמת טוענת כי לא הוזמנה לדיון וכי נודע לה על פסק הדין שניתן רק ביום 19.5.11.

המאשימה, בתגובתה, ציינה כי ההזמנה לדיון שוגרה בדואר רשום לנאשמת. לעניין קבלת דבר הדואר אצל הנאשמת, נטען כי באתר האינטרנט של רשות הדואר מצוין כי: "דבר הדואר האמור התקבל למשלוח בתאריך 16.7.10 באמצעות יחידת הדואר ביאליק אשר ברמת גן. דבר הדואר האמור נמסר ליעדו בתאריך 19.7.10 באמצעות יחידת הדואר ביאליק אשר ברמת גן". מעבר לכך, נמסר על-ידי ב"כ המאשימה כי אין ברשותה אישור מסירה שבו מפורט מי הגורם שקיבל את דבר הדואר (הנמען, בן משפחה מעל גיל 18, השארה בבית, הדבקה וכו') וכי אישורי המסירה חוזרים אליה רק כאשר אלה לא נתקבלו אצל הנמען מסיבה כלשהי.

גם אם אקבל את טענת המאשימה כי יש לראות במשלוח הדואר בלבד (מבלי להצביע על הגורם שקיבל את הדואר ועל נסיבות המסירה) ככזה המקים את חזקת המסירה שבתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974, הרי שהנטל המוטל על המבקשת לסתור החזקה בנסיבות שכאלה הינו, לטעמי, נטל קל, שכן אי פירוט הנסיבות בדבר המסירה פוגם ביכולת של המבקשת מלהתמודד עם החזקה באופן ממוקד. כך לדוגמא, לו היה מצוין כי דבר הדואר נמסר לידי בן המשפחה, הייתה בפני המבקשת האפשרות לסתור החזקה תוך ציון, למשל, כי אין היא מתגוררת עם בני משפחה בגירים; לו היה מצוין כי דבר הדואר נמסר ישירות לידיה, הרי שאז הייתה לה האפשרות לסתור החזקה באמצעות הוכחה, למשל, כי במועד המסירה הנטען היא שהתה במקום אחר; ועוד.

לפיכך ובנסיבות שפורטו לעיל, אני מקבל את הסבריה של המבקשת שהועלו בדיון שנערך בפניי ביום 11.7.11 ואת טענתה כי לא הוזמנה לדיון שנקבע ליום 11.4.11 ואני מורה על ביטול פסק הדין.

המזכירות תקבע התיק להקראה ולהוכחות (באותו המועד) ותזמן הצדדים. כל צד יוודא הגעת עדיו ויהיה ערוך לשמיעת הסיכומים באותו המועד.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"א, 12 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: