מדינת ישראל נ' אפשטין

הכרעת דין

הנאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, ייצור הכנה והפקת סם וכן עבירה של החזקת כלים. על פי האמור בעובדות כתב האישום המתוקן, במשך כשלושה חודשים, עובר ליום 02.11.11 בנה בביתו חממה לגידול סם מסוג קנבוס בעל איכות מיוחדת.

לצורך בניית ה"חממה", רכש הנאשם כלים, בכללם גופי חימום, מערכת איוורור, מדי חום, חומרי דשן שונים, משקל וזרעי קנאבוס. בנוסף, במשך שלושה חודשים ועד למועד האמור לעיל גידל הנאשם סם מסוג קנבוס במשקל נטו של 1200.5809 גרם וכן החזיק בסם לצריכתו העצמית, שלא כדין.

במסגרת הסדר הטיעון סוכם בנוסף כי טרם הטיעונים לעונש, ישלח הנאשם לתסקיר שירות המבחן, אשר יבחן, בין היתר, את שאלת ביטול הרשעתו.

מתסקיר שהוגש ביום 01.05.12 עולה כי הנאשם בן 29, רווק, טרם מעצרו התגורר בשכירות בבאר שבע ועבד בבר שבבעלותו ובעבודות שיפוצים. בשנה שעברה סיים הנאשם לימודים במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת "בן גוריון" ונותר לו לסיים פרויקט גמר. שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור אינטליגנטי, בעל מאפיינים נורמטיביים באישיותו ובעל אמביציות ויכולות גבוהות.

אשר לשימוש בסם- מהתסקיר עולה כי בשנים האחרונות נהג הנאשם לצרוך סמים קלים באופן קבוע, דבר שהביא לפגיעה בתפקודו ובשיקול דעתו. להערכת השירות, כיום החל לבחון ולזהות בעייתיות בהתנהגותו על רקע הסתבכותו הפלילית לראשונה בחייו. עוד עולה מהתסקיר כי מאז שחרורו ממעצר, החל הנאשם בהליך טיפולי ביחידה לנפגעי סמים בבאר שבע במסגרתו מגיע לשיחות פרטניות ומוסר בדיקות שתן המעידות על ניקיון מסם. הנאשם מבטא מחויבות שלא לחזור לשימוש וכן רצון להמשיך בתהליך הטיפולי. שירות המבחן סבור כי במקרה דנן קיימת חשיבות רבה להימנע מהרשעה בדין מאחר ולהערכתם, הרשעה תפגע בנאשם באופן מבחינת תעסוקתית ותחליש את סיכוייו לצאת ממשבר זה בעתיד. אשר לעונש- שירות המבחן ממליץ להשית על הנאשם 300 שעות של"צ וכן צו מבחן למשך שנה.

במסגרת הטיעונים לעונש עתר ב"כ המאשימה לדחות את המלצת שירות המבחן, להותיר את ההרשעה על כנה ולהשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופסילת רישיון נהיגה. נטען כי מדובר בעבירות חמורות ביותר אשר מהוות "תעשיה של ממש" לשם יצור והכנת סמים. בנוסף נטען כי לעבירות קדם תכנון מוקדם אשר כלל רכישת ידע והשגת אמצעים וכי העבירות בוצעו תוך תחכום ועזות מצח. כמות הסם שנתפסה אף היא מהווה נסיבה לחומרא שכן מדובר בכמות גדולה ביותר, על אף שהסם היה לשימוש עצמי.

אשר לתסקיר- ב"כ המאשימה טען כי המלצתו אינה עולה בקנה אחד עם חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, כמו כן הפנה לפסיקת ביהמ"ש העליון ולהלכות שנקבעו בעניין אי הרשעה. עוד נטען כי לא הוכחה פגיעה קונקרטית בעיסוקו העתידי של הנאשם שכן מדובר בסטודנט אשר טרם סיים את לימודיו ואף לא קיימת עבודה פוטנציאלית בתחום לימודיו, אשר הרשעה בדין עלולה למנוע ממנו לעסוק בה.

ב"כ המאשימה הדגיש את המסר השלילי שיצא לציבור בכלל ולעברייני הסמים בפרט, באם תבוטל הרשעת הנאשם וכן הדגיש כי תפקידו של ביהמ"ש הינו לאזן בין מכלול השיקולים- האינטרס הציבורי אל מול השיקול השיקומי של הנאשם, אשר לגישת המאשימה, נסוג במקרה דנן מפני אינטרס ההרתעה.

ב"כ הנאשם מנגד עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן. נטען כי מדובר בנאשם אשר נהג לעשן סמים ולשם כך גידל והפיק את הסמים בעצמו וזאת על מנת שלא לבוא במגע עם חברה עבריינית לשם השגת הסם. הגידול עצמו לא נעשה למטרות רווח ולא כמשלח יד ומכך אף נובע התיקון המהותי שבוצע בעבירות שיוחסו לנאשם.

ב"כ הנאשם עתר לזקוף לזכותו את שיתוף הפעולה שלו עם רשויות החקירה וכן את הודאתו בהזדמנות הראשונה, אשר חסכה בנוסף זמן שיפוטי יקר. עוד עתר להתחשב בתקופה בה היה עצור במסגרת התיק דנן- כחודש ימים שלאחריה אף היה נתון במעצר בית.

ב"כ הנאשם הדגיש את שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן וכן את תהליך השינוי החיובי שעבר הנאשם במסגרת הטיפול. עוד הפנה לאמור בתסקיר לפיו הנאשם מוסר בדיקות שתן נקיות המעידות על אי שימוש בסם וכן מביע נכונות להמשיך בתהליך הטיפולי. בניגוד לגישת המאשימה, טען ב"כ הנאשם כי במקרה דנן מתקיימים שני התנאים להימנעות מהרשעה- מבחינת חומרת העבירה – נטען כי לא מתקיימות נסיבות לחומרא מאחר והן גידול הסם והן החזקתו נועדו לשם צריכה עצמית בלבד.

מבחינת הפגיעה בנאשם- הודגש כי מדובר באדם נורמטיבי ביסודו אשר סיים תואר אקדמאי וכי לא יוכל לעסוק בתחום לימודיו בעתיד, היה ויורשע. בסייפר של דבריו, עתר ב"כ הנאשם לתת משקל בכורה להמלצת שירות המבחן אשר לטענתו, ניתנה תוך בחינת מכלול השיקולים, בכללם האינטרס הציבורי ומתוך ראייה כי הרשעה אכן תפגע בנאשם הן מבחינה תעסוקתית והן מבחינת שיקומו האישי.

הנאשם טען כי על רקע ההליך הפלילי, הפנים את חומרת מעשיו וערך שינוי מהותי באורח חייו. כיום לדבריו, ממשיך ליטול חלק בהליך הטיפולי ומנהל מאבק יומיומי לשם שמירה על אורח חיים נורמטיבי, ללא שימוש בסמים.

שאלת ביטול ההרשעה:

הכלל הוא כי מי אשר נמצא אשם בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, יורשע בדין. המבחנים הנוגעים לשאלת אי הרשעה והשימוש בסמכות חריגה זו נקבע במספר הלכות מובילות. בעניין זה ראה בין היתר רע"פ 432/85 רומנו נ' מ"י, ע"פ 9262/03 פלוני נ' מ"י, ע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני, ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י .

בהלכת "תמר כתב" סוכמה עיקר ההלכה במסגרתה קבעה כב' השופטת דורנר כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל.

עוד ראה בין היתר, ע"פ 419/92 מ"י נ' כהן, וכן ע"פ 1356/94 "מ"י נ' ג'ורג'.

בע"פ 2669/00 שצוין לעיל, ציינה כב' השופטת פרוקציה: "משהתבקש ביהמ"ש לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר לחובת ההרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראיה כוללת נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים."