מדינת ישראל נ' אפרים(עציר) ואח'

גזר דין לגבי נאשם 1

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעבירה של התפרצות לרכב, לפי סעיף 413 ו' סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 20.5.11 הגיע הנאשם אל הרכב ביחד עם שני אחרים, ברכבם. הנאשם יצא מרכבם, ופתח את דלת נהג הרכב שהייתה סגורה אך לא נעולה. בשלב זה החלה האזעקה לפעול ואז התיישב הנאשם ברכב, אך בהמשך יצא ממנו ושב לרכבם של האחרים, שהמתין לו. הנאשם נעצר במקום על ידי שוטרים שארבו לו.

כתב האישום הוגש נגד כל שלושת המעורבים בעבירה, אך בעניינם של שני האחרים תוקן כתב האישום והתביעה הסתפקה בהרשעתם בעבירה של סיוע להתפרצות.

בעניינו של הנאשם 3 גובש הסדר טיעון, במסגרתו סוכם כי על הנאשם יוטל מאסר בעבודות שרות, והצדדים יטענו לעניין אורכו של מאסר זה. כמו כן הוסכם כי על הנאשם יוטלו מאסר על תנאי וקנס. בשלב מאוחר יותר הסתבר לתביעה כי נפלה שגגה בידה, שעה שנשמט מעיניה דבר קיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה, למשך 7 חודשים, התלוי נגד הנאשם. בנסיבות אלה, הודיעה התביעה לבית המשפט כי למרות קיומו של המאסר על תנאי, הריני רואה עצמה מחויבת בהסדר הטיעון, ותסתפק בענישה של הארכת אותו מאסר על תנאי, והטלת קנס ושרות לתועלת הציבור. ואולם, לאחר שנעצר הנאשם 3 שוב, בעיצומו של ניהול משפטו, הודיעה התביעה כי אינה רואה עצמה מחויבת עוד בהסדר הטיעון המפליג בקולתו.

עניינו של נאשם זה טרם הסתיים, והוא קבוע לדיון לשם השלמת הטיעונים לעונש.

אף בעניינו של הנאשם 2 גובש הסדר טיעון. הסדר זה, הושג תוך לקיחה בחשבון של השתלשלות העניינים שאירעה בעניין הנאשם 3, זאת לנוכח הצורך באחידות הענישה. מהותו של ההסדר הייתה כי על הנאשם יוטלו עונשים של מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 5000 ש"ח, וכן 150 שעות שרות לתועלת הציבור. ביום 16.1.13, גזרתי את דינו של הנאשם 2, תוך שאימצתי את ההסדר שהוצג.

טיעוני הצדדים

בטיעוניו לעונש בעניינו של הנאשם שבפניי, טען ב"כ התביעה כי יש להתייחס לעבירה בחומרה, נוכח פגיעתה בביטחון הציבור ואיכות חייו ונוכח הקלות היחסית בה ניתנות עבירות כלפי כלי רכב לביצוע.

נטען כי לנאשם עבר פלילי משמעותי הכולל 6 הרשעות קודמות, חלקן בעבירות רכוש, וריצה עונשי מאסר בפועל. הנאשם ניהל אורח חיים התמכרותי ושולי מגיל צעיר, וכל ניסיונותיו להשתקם נכשלו. לפיכך, אין מקום לקבל את המלצת שרות המבחן, הממליץ לגזור את דינו בהתאם לשיקולי שיקום, בפעם הזו.

ב"כ התביעה הגיש אסופת פסיקה לתמיכה בטיעוניו.

ב"כ הנאשם טענה כי יש להתחשב בהודאתו של הנאשם, בחרטתו ובנטילת האחריות, כאמור בתסקיר שהוגש. כמו כן, טענה כי נסיבות ביצוע העבירה אינן מן החמורות, שכן אין המדובר בהתפרצות כוחנית ואלימה לרכב, אלא בהתפרצות על דרך של פתיחת דלת שלא הייתה נעולה. כמו כן, הוזכר כי הנאשם עזב את הרכב מבלי שנגרם לו כל נזק, ולא נגנב ממנו דבר.

בנוסף, נטען כי יתר הנאשמים שהשתתפו במעשה, הואשמו בתחילה בעבירה זהה לזו שבה הורשע הנאשם, אך בסופו של עניין, הורשעו בעבירת סיוע בלבד, והעונשים שהסכימה להם התביעה בעניינם, אינם מחמירים ואינם כוללים מרכיב של מאסר בפועל.

לגבי עברו של הנאשם טענה באת כוחו כי אין להתעלם מן העובדה שהרשעתו האחרונה היא משנת 2008, אך מאז הרשעתו האחרונה בעבירת רכוש חלף למעלה מעשור.

נטען כי על פי התסקיר פנה הנאשם לטיפול גמילה מרצונו עוד בטרם הודה בעבירה, ואמנם בדיקות השתן שמסר נמצאו נקיות. כמו כן, החל לעבוד בעבודה מסודרת.

הנאשם היה עצור בגין תיק זה, למשך 11 ימים, ולאחר מכן, היה נתון בתנאי מעצר בית מלא, עד יום 22.4.12, ועמד בתנאי השחרור ללא כל הפרה.

בנסיבות אלה, יש לראות את הנאשם כמי שמצוי בעיצומו של תהליך שיקום אשר אין לגדוע אותו. לפיכך עתרה ב"כ הנאשם להטלת צו מבחן וענישה הצופה פני עתיד.

לסיום טענה ב"כ הנאשם כי הפסיקה אליה מפנה התביעה אינה רלוונטית לענייננו שכן היא עוסקת בעבירות שבוצעו בנסיבות חמורות יותר, והפנתה לפסיקה התומכת בגישתה.

הנאשם, בדבריו האחרונים, ביקש כי בית המשפט יאפשר לו להמשיך את תהליך הגמילה, ואמר כי בתקופת מעצר הבית ערך חשבון נפש, עם עצמו. לעניין כישלונות הטיפול בעבר, אמר כי אמנם סולק פעם אחת מן הקהילה הטיפולית, אך בפעם אחרת נבעה הפסקת התהליך מכך שמוסד "זוהרים" נסגר. הנאשם הוסיף כי נסיבות חייו ובפרט מותו של אביו כשהיה צעיר ביותר, השפיעו לרעה על תהליך התבגרותו, אך כיום הוא חש בוגר מספיק על מנת להתמיד ולהשתקם.