מדינת ישראל נ' אפיניש(עציר) ואח'

החלטה

בהחלטתי מיום 9.3.2014 עמדתי בהרחבה על עבירות המיוחסות למשיב, נסיבות ביצוען, התשתית הראייתית הנוגעת אליהן, ועוצמת המסוכנות הנשקפת מפני המשיב.

בקצה המזלג, יצוין כי ביום 27.6.2013, במסגרת הליך המתנהל כנגד המשיב בבית משפט השלום באשקלון בגין ביצוע עבירות של גניבת רכב, ועבירות נלוות, שוחרר המשיב ממעצרו בתנאים של מעצר בית מלא, בהשגחת ערבים.

המשיב הפר תנאי שחרור, וביחד עם אחר, התפרץ למחסן הממוקם בעיר רהט, וגנב משם רכוש, שנמכר מאוחר יותר לאדם שלישי.

בהחלטתי הנ"ל עמדתי על כך שבאמתחתו של המשיב, רישום נוסף ללא הרשעה, משנת 2011.

כמפורט בהחלטתי הנ"ל, מחומר החקירה עלה, כי מעבר לאותה הפרת תנאי שחרור אשר לוותה בביצוע עבירת רכוש, הפר המשיב פעמים נוספות את תנאי השחרור, והוריו התקשו לשלוט בו.

באותה החלטה הוריתי על הגשת תסקיר מעצר.

על החלטה זו הוגש ערר (עמ"ת 29063-03-14), ובית המשפט המחוזי (כב' השופטת חיימוביץ) בהחלטתו מיום 18.3.2014, דחה את הערר, תוך שהדגיש ביחס למשיב כי: "אין מדובר בעבירת רכוש ותו לא, אלא עילת המעצר בעיקרה מבוססת על העובדה שעבירת הרכוש הזו בוצעה עת היה נתון בתנאי מעצר בית מלא, בגין עבירת רכוש אחרת, שביצע לכאורה לפני מספר חודשים, ושההליך המשפטי בעניינה, תלוי ועומד".

בעניינו של המשיב הוגשו שלושה תסקירי מעצר.

בתסקיר מיום 26.3.14 ציין שירות המבחן, כי המשיב במסגרת חיפושיו אחר מענה לצרכים של קרבה והשתייכות, יצר קשר עם חברה שולית. שירות המבחן התרשם ממוגבלות מצד המשיב ביכולת להציב לעצמו גבולות פנימיים, ולעמוד בגבולות חיצוניים.

שירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק מצד המשיב. באותו תסקיר נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופת המעצר שהוצעה.

בתסקיר מיום 22.4.2014 נמנע שירות המבחן מלהמליץ על חלופת מעצר נוספת שהוצעה, נוכח מאפייני אישיותו של המשיב וחרף ההתרשמות החיובית מהערבים.

לצורך הדיון היום, הוגש תסקיר מעצר נוסף, בו המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב לחלופה בתנאים של מעצר בית ואזוק אלקטרוני, בבית אחותו ובעלה בעיר לוד.

החלופה אכן מציעה ריחוק מאותה חברה שולית אליה חבר המשיב.

סבורני, כי קיימת בעיתיות מסויימת ביחס לערבים כאשר ביחס לערבה העיקרית הבעייתיות העיקרית הינה למעשה העדר מעורבות של ממש בחייו של המשיב, אשר באה לידי ביטוי בהעדר ידיעה על הסיבה בגינה המשיב עצור כיום, העבירות המיוחסות לו, ובהעדר כל ידיעה, על הסיבה בעטיה אמור היה להיות במעצר בית.

בעניינו של הערב הנוסף – הבעייתיות הינה עמוקה יותר וזאת נוכח הרושם שנוצר בחקירתו בפני.

לו מדובר היה בערב עיקרי, סבורני כי לא היה ניתן כלל, לבסס חלופה, על ערב זה, אך כאמור, מדובר בערב מגבה, ולא בערב עיקרי.

יש טעם רב בטענות ב"כ המבקשת.

מקום שהמשיב הפר ברגל גסה בעבר תנאי שחרורו, וכפי שנלמד מחומר החקירה המדובר ביותר מהפרה אחת, ומקום שהמשיב שעה שהליך פלילי מתנהל כנגדו בגין עבירות רכוש, ובעודו אמור להימצא בחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית מלא, והשגחת ערבים, הפר תנאים אלו ושב וביצע עבירת רכוש, הרי שהמסוכנות גבוהה, והחשש מפני אי עמידה בתנאי השחרור, הוא חשש ממשי ומוחשי, חשש שמתגבר לאור הערכת הסיכון של שירות המבחן ביחס למשיב לאחר שבחן את מאפייני אישיותו.

בנסיבות אלו, דומה היה, כי ראוי היה להמתין להצגתה של חלופה איתנה יותר, ומשמעותית יותר, ובמיוחד, ביחס לזהות הערב המגבה.