מדינת ישראל נ' אפטום(עציר)

החלטה

ישיבת היום קבועה לצורך עתירה לגילוי ראיה שהגיש הסנגור. בשל בעיות לוגיסטיות הקשורות ביחידת נחשון, יש קושי בהעלאת הנאשם לאולם, הגם שבית המשפט המתין למעלה מ-20 דקות משעת הדיון המקורית.

בנסיבות אלה, סבר בית המשפט כי יש מקום לשקול לקיים את הישיבה, שממילא חלקה הארי אמור להיעשות במעמד צד אחד, מבלי להמתין להעלאת הנאשם, כאשר הנאשם יועלה בשלב מאוחר יותר וידווח על ידי סנגורו.

ניתנה והודעה היום ב' ניסן תשע"א, 06/04/2011 במעמד הנוכחים.

בני שגיא, שופט

החלטה

לצורך המשך הדיון ועדות קצין המודיעין, נפתח פרוטוקול נוסף שלא ייסרק לתיק הממוחשב.

ניתנה והודעה היום ב' ניסן תשע"א, 06/04/2011 במעמד הנוכחים.

בני שגיא, שופט

החלטה

לפני עתירה לגילוי ראיה המתייחסת למידע נחסה בתעודת חיסיון- בש/3.

תוכן המידע הועבר בשלמותו לסנגור, לרבות תאריך מסירת המידע, ואילו במסגרת תעודת החיסיון הוטל חיסיון על שעת מסירת המידע ומוסר המידע.

במסגרת עתירתו, עותר הסנגור לגילוי הפרטים שנחסו. המידע המלא סומן על ידי בש/1, והפרפראזה שנמסרה לסנגור סומנה בש/2.

בבקשה מפורטת שהגיש הסנגור נטען כי לגרסת הנאשם, כמו גם על פי עדות השוטר, בעסקת הסמים המתוארת בכתב האישום, נכחו 3 מעורבים- הסוכן המשטרתי, הנאשם ואדם נוסף ממוצא סודני. נטען בבקשה כי יש בחשיפת המקור ושעת מסירת המידע כדי להשליך במישרין על אפשרות של הנאשם להתגונן.

אינני רואה טעם לחזור על ההלכות הידועות והמושרשות בפסיקה ביחס לשיקולי בית המשפט בעתירה לגילוי ראיה.

ראשית, אדרש לבקעת המחלוקת.

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם, מתאר עסקת סמים מבוימת אשר בוצעה על ידי סוכן משטרתי ביום 12.9.10 בשעה 09:15 או בסמוך לכך, ברחוב נווה שאנן 12 בתל אביב, במסגרתה נטען כי הנאשם מכר לסוכן משטרתי סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל של 8.24 גרם תמורת 100 ₪. הנאשם לא הכחיש את מעורבותו באירוע, אלא, כנלמד מהודעתו, הסביר כי אכן היה חלק מאותה התרחשות, אולם הגיע למקום על מנת להחליף את מנת הסם שרכש עובר למועד העסקה, וכיוון של"מוכר הסם" (על פי הטענה) לא היו 100 ₪- אותם היה אמור להחזיר לנאשם תמורת מנת הסם הפגומה שרכש לכאורה, סוכם ביניהם כי לכשיגיע לקוח נוסף, ימכור לו הנאשם את מנת הסם ויקבל את התקבול לרשותו. על פי גרסת הנאשם, לכשהגיע השוטר לאזור, מסר את מנת הסם לאותו סוחר ממוצא סודני, ומנת הסם נמכרה לסוכן המשטרתי, ולאחר מכן מסר אותו סוחר את 100 השקלים ששילם הסוכן, לנאשם.

נראה אפוא כי בקעת המחלוקת מצומצמת עד מאוד ונוגעת למעמדו של הנאשם בביצוע העסקה. שמעתי אף את עדותו של הסוכן המשטרתי, אשר שלל בעדותו את גרסת הנאשם, והתייחס לחלקו המינורי והפאסיבי של אותו אדם נוסף.

לאחר שהובררה בקעת המחלוקת, יש להידרש כעת להשפעת המידע על הגנתו של הנאשם. תוכן המידע שנמסר לסנגור, מלמד כי מדובר במידע בדבר סחר בסם על ידי אדם ממוצא סודני המתרחש בנווה שאנן 12- הוא המקום אשר צוין בכתב האישום כמקום בו בוצעה העסקה. המידע אף מציין תיאור של אותו סוחר סמים העומד בכניסה למקום.

עיינתי במידע המלא, ונתתי דעתי לשעה בה נמסר, ואף לשמו של המקור (שמו של המקור נרשם על גבי מסמך נפרד אשר סומן בש/4 ונמסר למשמורת התביעה). שמעתי אף את עדותו של קצין המודיעין באשר לנסיבות קבלת המידע ולמעמדו של המקור במסכת העובדתית, וזאת אף בהתייחס לסעיף 13 לבקשת הסנגור. שוכנעתי כי לא יהיה בחשיפת המקור כדי לעזור להגנת הנאשם. לעומת זאת, יהיה בחשיפתו כדי לפגוע פגיעה קשה הן באינטרס הציבורי בשמירה על מקורות מודיעיניים, והן באינטרס הקונקרטי בהגנה על שלומו ובטחונו של המקור. אוסיף כי אין המדובר בסוג האירועים אשר "מולידים" מידעים מודיעיניים המגיעים ממקורות שונים באשר להתרחש באותו אירוע. במקרה דנן, מדוע במידע שנמסר, ובעקבותיו בוימה, על ידי המשטרה, עסקה לרכישת סמים. דהיינו, קיים נתק ברור בין המידע שנמסר עובר לביצוע העבירה, לבין ביצוע העבירה לכאורה.

מטבע הדברים, אינני יכול לפרט מעבר לאמור לעיל, ואסתפק בחזרה על דבריי כי לא תצמח כל תועלת מחשיפת המקור והעדתו בבית המשפט, וזאת בלשון המעטה.

לאור האמור לעיל, העתירה לגילוי ראיה נדחית.