מדינת ישראל נ' אסרסה

פסק דין

ערעור של מדינת ישראל על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט מאיר דרורי), בו, לאחר שהרשיע את המשיב עפ"י הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות עפ"י סעיפים 62 (3) ואחרים לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961, גזר דינו לעונשי התחייבות, קנס בשיעור של 750 ₪, פסילה מותנית לשישה חודשים, 200 שעות של"צ ובעיקר, ועל כך הערעור, פסילה בפועל למשך 350 יום בלבד. מאותם 350 ימים, לא נוקתה התקופה של הפסילה המנהלית.

בית משפט קמא, בטרם הטיל על המשיב עבודות של"צ, קיבל תסקיר של שירות המבחן. התסקיר בוחן את נסיבות חייו של המשיב, מצביע על כך שהוא אישיות נורמטיבית, שירת בצבא, בעל יכולות תקינות, שאין לו הרגלי שימוש באלכוהול. בסופו של יום, המלית שירות המבחן להטיל על המשיב עונש של עבודות שירות בהיקף 200 שעות, וכך אכן קבע בית המשפט קמא.

ערעור המדינה הינו, כאמור, על העובדה שבית המשפט לא עמד בהוראות סעיף 39 א' לפקודת התעבורה, דהיינו, הוראת הדין המחייבת הטלת פסילה מינימאלית של חודשיים ימים.

הבעתי את דעתי שוב ושוב שאת סעיף 39 א' יש לקרוא, כמובן, יחד עם הסיפא שלו, המדברת על כך שבנסיבות מיוחדות שיפורשו, רשאי בית המשפט להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר, ביחד עם סעיף 36 (ב) שבית המשפט מוסמך להורות שחלק מתקופת הפסילה המינימאלית תהיה על תנאי.

יחד עם זאת, מהאמור לעיל ברור שהן קיצור תקופת הפסילה המינימאלית והן המרת חלק מהפסילה לפסילה על תנאי, צריך שיהיו נסיבות מיוחדות. אין מדובר בעניין שגרתי אלא יוצא דופן.

הפסיקה באשר למהו מקרה יוצא דופן ידועה וברורה. הכלל הוא שמי שעולה על ההגה כשהוא שיכור יש להטיל עליו עונש של פסילה בפועל של כשנתיים ימים ואף יותר, כי עסקינן בפסילה מינימאלית, כל זה בהתאם לנסיבות. הסיכון שנהיגה בכביש בדרך, כאשר הנהגה אינו במלוא חושיו בשל העובדה שהוא תחת השפעת משקאות משכרים, ברורה מאליה, ורק על ידי הטלת עונשים ברורים של בתי המשפט בעיקר בחלק של הפסילה בפועל, ניתן יהיה אולי להפיג את התופעה הרעה הזאת, אשר פשטה במקומותינו בשנים האחרונות.

בנסיבות התיק שבפנינו, בית המשפט קמא גזר על המשיב 18 וחצי חודשים פסילה, שמתוכה 11 וחצי חודשי פסילה בפועל, עוד לא ניכה חודש של פסילה מנהלית והוסיף שישה חודשי פסילה על תנאי. כל זאת למי שתלוי ועומד נגדו היו שלושה חודשי פסילה מותנית מההרשעה הקודמת. הנהג, יליד 1983, שעובר לביצוע העבירה החזיק ברישיון נהיגה כשנתיים ימים בלבד.

נכון שאין מדובר בעבריין, אך בדרך כלל, כשעסקינן בבית משפט לתעבורה, שעיקר עיסוקו בעבירות שנעשות ברשלנות או באחריות קפידה, עסקינן במי שאינם עבריינים.

דווקא כשמדובר במי שעולה על הגה כשהוא תחת השפעת משקאות משכרים, בדרך כלל יש יסוד של מחשבה פלילית, של מודעות לכך שאתה נוהג כשאתה שיכור.

שוב אחזור על נסיבות תיק זה שבפניי, הנני מבין את גישתו של בית המשפט קמא, להתייחס בסלחנות למשיב הספציפי הזה מהנימוקים שעלו מתסקיר שירות המבחן, אך לא עשתה הצדקה, אין נימוקים מיוחדים לחריגה כה רבה מעונש הפסילה בפועל ולכן יש להתערב בגזר הדין.

הנני אפוא משנה את גזר דינו של בית משפט קמא בכך:

1.הפסילה בפועל אשר גזר בית המשפט קמא תהיה פסילה באורך של 18 חודשים.

2.הפסילה המותנית שהופעלה בחופף ע"י בית המשפט קמא תרוצה במצטבר.

3.דהיינו, סך הכל ירצה המשיב עונש של פסילה בפועל בת 21 חודשים, בניכוי חודש פסילה מנהלית.

4.יתר רכיבי גזר הדין כולם, כלומר: הפסילה המותנית, ההתחייבות, הקנס ועבודות השל"צ יישארו על כנם.

5.ב"כ המשיב ידאג שהמשיב יפנה לשירות המבחן לצורך ביצוע השל"צ. שירות המבחן, כדרכו, ידווח על הביצוע או על אי-הביצוע לבית המשפט קמא, כרגיל.

ניתנה והודעה היום י"ח חשון תשע"א, 26/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

החלטה

הבקשה נדחית.