מדינת ישראל נ' אסייג

הכרעת דין וגזר דין

טיוטה הכרעת דין וגזר דין 33793.04.10

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע עבירה של חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין").

הנאשם הינו בעלים של מוסך "אחים אסייג" במושב ברק (להלן: "המוסך"), במרכזו מותקנים שלושה מגבהים לרכב, אחד המגבהים הינו מגבה אלקטרו-מכני בעל שני עמודים (להלן: "המגבה", לכל עמוד זוג זרועות נשלפות, בקצוות כריות עשויות גומי (להלן: "הכריות"), המיועדות למניעת החלקת הרכב בעת הרמתו. הנאשם לא תחזק את המגבה על פי החוק ולא דאג לתקינותן של הכריות שהתבלו. הנאשם לא דאג לביצוע בדיקות תקופתיות למגבה על ידי בודק מוסמך וכן לא החליף את כריות הגומי המותקנות בקצוות הזרועות של המגבה, על אף היותן שחוקות ובלתי תקינות.

בתאריך 04.03.08, בשעות הבוקר, הגיע אברהם חנוני (להלן:"המתלונן") למוסך לתקן תקלה ברכבו. הנאשם הרים את הרכב באמצעות המגבה והחל לבדוק אותו כאשר בשלב מסוים, בעוד הנאשם עומד תחת הרכב ומתקנו והמתלונן עומד לידו, נפל הרכב מהמגבה, פגע במתלונן ובנאשם והם נלכדו תחתיו.

המתלונן והנאשם פונו לבית החולים, למתלונן נגרמו חבלות חיצוניות, חבלות פנימיות ושברים בצלעות ובאגן, הוא עבר ניתוח ואושפז בבית החולים עד ליום 16.04.08. לנאשם נגרמו שברים בצלעות וברגל ימין, הוא עבר ניתוח ואושפז בבית החולים עד ליום 11.03.08.

הסדר טיעון:

הצדדים הגיעו להסדר ולפיו הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן ובטרם הורשע נשלח אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר שיתייחס לעניין ההרשעה והעונש. עוד סוכם כי המאשימה תבקש להרשיעו אולם תסתפק בהטלת עונש מאסר מותנה וקנס ואילו ההגנה תטען באופן חופשי הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש.

תסקיר שירות המבחן:

מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 43, נשוי ואב לארבעה, ובחמש השנים האחרונות עובד במוסך המשפחתי. ביחס לעבירה הנוכחית, הנאשם לקח אחריות חלקית על מעשיו. הנאשם לא הביע נזקקות למעורבות טיפולית, על כן שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית. הומלץ על צו של"צ בהיקף של 140 שעות וזאת מבלי להרשיעו בדין, שכן הרשעתו בפלילים עלולה לפגוע בהמשך דרכו.

טיעוני הצדדים:

ב"כ התביעה ביקש להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו מאסר מותנה וקנס. הנאשם לא הצביע על פגיעה ספציפית אשר תיגרם לו במידה ויורשע. חומרתה של העבירה נלמדת אף מתוצאותיה הקשות. ב"כ המאשימה הוסיף כי לנאשם הרשעה קודמת מחודש דצמבר 2010, על כן אין מקום להימנע מהרשעתו.

הסנגור ביקש לאמץ המלצות התסקיר שלא להרשיע את הנאשם אשר מעולם לא הסתבך בפלילים. הנאשם עצמו היה קורבן לאותה רשלנות, נפצע בצורה קשה, עבר ניתוחים ואושפז בבית החולים. הנאשם עובד כעצמאי, בעל מוסך, עובד עם משרד הביטחון, על כן יתכן ויידרש להציג אישור על העדר רישום פלילי. לדבריו, מצבו הנפשי של הנאשם לאחר התאונה אף הוא סיבה להימנע מהרשעתו. לגבי הקנס, ביקש כי יהיה מזערי, ויחולק לתשלומים שכן הנזק שנגרם לנאשם כבד, הוא מפרנס את משפחתו ולא יכול היה לעבוד במשך חודשים רבים.

הרשעה או אי הרשעה:

בסיום ההליך הפלילי, ולאחר שהוכחה אשמתו, הכלל הוא הרשעת הנאשם, ורק נסיבות חריגות ויוצאות דופן מצדיקות במקרים מיוחדים הימנעות ממנה. המבחנים להימנעות מהרשעה נקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

הימנעות מהרשעה מקומה בנסיבות יוצאות דופן "רק שעה שהנזק בעקבות ההרשעה גדול באופן בלתי סביר ביחס לחומרת העבירה". (ראה ר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

אין המדובר ברשימת מקרים סגורה וכל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו הוא, תוך שקילת גורמים שונים כגון: אופיו של הנאשם, עברו ונסיבות ביצוע העבירה.

מן הכלל אל הפרט:

לאור חומרת העבירה נשוא תיק זה ונסיבות ביצועה, גובר האינטרס הציבורי על האינטרס השיקומי אשר ספק אם הוכח ועל כן אין מקום להימנע מהרשעתו של הנאשם.