מדינת ישראל נ' אסור

החלטה

בפניי בקשה מיום 6/12/10 לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו ביום 2/11/10 בהעדר המבקשת.

המבקשת טוענת כי שלחה בקשה להישפט וכי לא קיבלה הזמנה לדיון, ונשפטה בהיעדר התייצבותה לדיון.

לטענת המבקשת, ביום 20/4/10, יום העצמאות, חנתה המבקשת רכבה לצד רכב אחר בכדי שתוכל להוריד מרכבה את מר ראם בן אור, שהינו נכה צה"ל 100%, אשר בעלה הוא המלווה שלו מטעם חברת "נתיב 2" שהיא חברת כוח אדם של משרד הביטחון ונמצא איתו 3 פעמים בשבוע כולל לינה.

לשיטתה, לא היתה באזור חניה קרובה וכל דרכי הנגישות לנכים נחסמו על ידי רכבים אחרים.

עוד לטענתה, המבקשת הינה אמא ל-2 ילדים קטנים והרישיון חשוב לה לניידותה.

ב"כ המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה.

לטענתה, לבקשה לא צורף תצהיר ערוך כדין וכן אין באמור בבקשה להוות צידוק לביטול גזר הדין. כמו כן לשיטתה, לא פורטו כל טענות הגנה לגופה של העבירה וכן העונש הולם בנסיבות העניין.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, החלטתי הינה כדלקמן:

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

במקרה שלפנינו, לא התרשמתי כי למבקשת סיבה מוצדקת לאי התייצבותה לדיון.

עיון באישור משלוח ההזמנה לדיון מעלה כי המבקשת זומנה כדין.

עם זאת מצאתי כי עשוי להיגרם לנאשמת עיוות דין. בנסיבות המפורטות בבקשה לפיהן המבקשת נאלצה לחנות רכבה במקביל לרכב אחר בכדי להוריד אדם נכה מרכבה, יש בכדי להוות טענת הגנה שיש לבחנה והמצדיקה ביטול גזר הדין החמור שניתן בעניינה.

לאור כלל הדברים האמורים ,אני מורה על ביטול פסק הדין.

התיק נקבע למענה ליום 13/2/11 בשעה 15:30.

ניתנה היום, א' טבת תשע"א, 08 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: