מדינת ישראל נ' אנטון צוקר קרסני

הכרעת דין

אזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי מתן אפשרות להולכי רגל שחצו במעבר להשלים את החצייה בביטחה, עבירה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

לפי כתב האישום, ביום 15.2.12 שעה 11:42 לערך, הבחין השוטר רס"ר משה אביעד (להלן – השוטר) בהיותו באכיפה, בנאשם הנוהג ברכב מ.ר.5328566 ברחוב סוקולוב בחולון ממזרח למערב. בהגיע הנאשם למעבר חצייה המסומן היטב על הכביש ברחוב סוקולוב 73, החל הולך רגל לחצותו מדרום לצפון. הנאשם המשיך בנסיעה רצופה, ואילו הולך הרגל נעצר על הפס הרביעי מתוך שלושה עשר פסים. השוטר שמר על קשר עין רצוף עד לעצירת הרכב, אור יום וראות טובה.

תגובת הנאשם בעת שיוחסה לו העבירה הייתה: "לא היה הולכי רגל במעבר חצייה".

הנאשם כפר במיוחס לו וניהל הגנתו.

מטעם התביעה העיד השוטר ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח (ת/1). מטעם ההגנה העידו: הנאשם והגב' ליליאן פוטובקין, אמו של הנאשם.

העבירה הינה מסוג ברירת משפט והקנס המוטל עליה הינו בסך של 500 ₪.

השוטר צירף סקיצה כחלק מהדוח, וממנה עולה כי ממיקומו הייתה לו זווית ראיה טובה כלפי מעבר החציה. השוטר עמד סטאטי במדרכה הדרומית מול סוקולוב 73, היכן שהולך הרגל החל את חציית מעבר החצייה כאשר פניו מועדות צפונה.

הנאשם העלה מספר טענות: האחת, השוטר חבש קסדה ולכן שדה הראיה שלו היה מוגבל. השוטר השיב כי לקסדה מפרק ולכן שדה הראיה לא היה מוגבל.

השנייה, רכבו היה בצבע לבן מדגם נפוץ, וללא סימני היכר מיוחדים. השוטר עצר אותו במרחק של כחצי קילומטר ממקום האירוע, ולכן הסיכוי שארעה טעות גבוה. השוטר השיב כי שמר על קשר עין רצוף עם הנאשם מרגע שהבחין בו מבצע את העבירה ועד לעצירתו.

עדת ההגנה הינה אמו של הנאשם, אך עצם עובדה זו אינה שוללת את משקל עדותה. על כך נאמר כי " ... כבר נפסק כי הדרך שעל בית המשפט לצעוד בה היא בחינת העדות לגופו של עניין מבלי לפסול אותה רק בשל כך שהיא ניתנה על ידי קרוב משפחה. הווה אומר, בכפוף לזהירות המתחייבת, צריך להיקבע משקלה של עדות קרוב המשפחה בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של המקרה." (ע"פ 7653 ראובן ידען נ' מדינת ישראל)

עם זאת, אמו של הנאשם ישבה לצדו במושב הימני. הנאשם נסע על הנתיב הצפוני, כך שמטבע הדברים התקשתה להבחין בהולך רגל המתחיל חציית מעבר חציה בנתיב הדרומי. זאת ועוד, הנאשם העיד עדות כבושה לפיה האט נסיעתו לפני מעבר החצייה, ואילו אמו לא העלתה טענה זו.

הנאשם ואמו העידו כי הייתה תנועה של כלי רכב בשני מסלולי הנסיעה, ומכאן עולה לכאורה כי רכבים שנסעו בנתיב הדרומי, היו אמורים לעצור כדי לאפשר להולך הרגל לחצות את מעבר החצייה, אך בדו"ח השוטר לא התייחס לשאלה זו.

בסופו של דבר החלטתי לאפשר לנאשם ליהנות מן הספק לנוכח תגובתו הספונטנית לפיה לא חצו הולכי רגל את מעבר החצייה. זאת ועוד, אם החל הולך הרגל לחצות את הנתיב הדרומי בעת שהנאשם הגיע למעבר חצייה, הרי לכאורה לא הייתה די שהות בידו על מנת להספיק ולהתקרב לנתיב נסיעתו של הנאשם. לפיכך, אזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ג , 23 יוני 2013, במעמד ב"כ המאשימה והנאשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: