מדינת ישראל נ' אמר

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של החזקת נשק ותחמושת בניגוד לסעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 וכן בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק.

2.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן כי ביום 13.2.10 בסמוך לשעה 21:30 בטירה, החזיק הנאשם על גופו אקדח מסוג CZ טעון במחסנית ובה 12 כדורים של 9 מ"מ.

הנאשם נטל נשק זה בלא רשות מתא כפפות ברכב השייך לבן משפחתו ואשר מחזיק בנשק ברשיון.

משהבחינו שוטרים בנאשם, חשדו בו והורו לו לעצור. הנאשם לא שעה לקריאת השוטרים, פתח במנוסה, כאשר במהלכה הטמין את הנשק מתחת לחולצתו, טיפס על חומה, וניסה להמלט. בעת שניתפס הנאשם בתום המרדף, זרק הנאשם את הנשק הטעון אל מעבר לחומה שהיתה במקום.

3.שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם,שהינו יליד שנת 1987. מתסקיר שירות המבחן מצטיירת תמונה של משפחה אשר חלקה מכורה לסמים ואשר מרצים עונשי מאסר, מצוקה אשר הכבידה על הנאשם הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית. לנאשם אין הרשעות קודמות והמלצת שירות המבחן הינה להעמיד הנאשם במבחן לתקופה של שנה במטרה לעזור לו ולהגביר מודעותו לנסיבות העבירה ולצמצם הסיכון להישנותה וזאת בדרך של שילובו בקבוצה טיפולית לצעירים.

4.ב"כ הצדדים טענו לענין הענישה הראויה. ב"כ המאשימה עתרה להטלת עונש מאסר לתקופה משמעותית, תוך ציון חומרת הדברים והחומרה לפיה במגזר של הנאשם רבו כתבי האישום המוגשים בגין עבירות של החזקה בנשק חם. מאידך, הסניגור פירט את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את העובדה כי הכלל השיקומי בעניינו של הנאשם אמור לגבור על השיקול ההרתעתי כלפי הציבור כולו, ובבוא ביהמ"ש לגזור את עונשו יראה הוא מול עיניו את הנסיבות השונות שבתיק זה מול כל אותם נסיבות בפסקי הדין אותם הציגה המאשימה. הסניגור אף חשב, כי מן הראוי הוא להפנות את הנאשם לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות.

הנאשם בחר שלא לומר את דברו ואף לא מצא לנכון להכות על חטא.

5.פסיקת בית המשפט העליון בעבירות של החזקת נשק, גם למי שהוא נטול הרשעות קודמות, הינה מגמה של ענישה מאחורי סורג ובריח. במקרה דנן, הנאשם לא מצא לנכון אף להבהיר מה היו הנסיבות ללקיחת הנשק השייך לבן משפחתו בלא רשות ולצאתו לרחובה של עיר כשהוא מזויין. לטעמי, החזקת נשק בידי מי שאינו מורשה לכך מהווה גורם סיכון מובהק לציבור ועל כן קבעה הפסיקה לא אחת, כי מבצעיהם של עבירות מסוג זה עלולים לשלם על כך גם במחיר של כליאתם מאחורי סורג ובריח.

6.ידוע הוא, כי ביהמ"ש אינו מחוייב לתסקיר שירות המבחן וכי המלצות שירות המבחן הינו רכיב אחד במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לגזור עונשו של נאשם. לטעמי, בעבירות של החזקת נשק, על השיקול ההרתעתי ועל שלום הציבור לגבור על כל שיקול שיקומי או אישי של הנאשם ולכן אני דוחה את המלצות שירות המבחן.

7.הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של ביהמ"ש. לנאשם אף אין הרשעות קודמות וגילו הצעיר – כל אלה עומדים הם לזכותו. אך מאידך, כנגד כל אותם שיקולים, עומד האינטרס הציבורי המחייב הרתעה של אחרים מלהחזיק נשק גנוב המוכן לירי, שכן בעצם הסתובבותו של הנאשם ברחובה של עיר עם אקדח הטעון 12 כדורים – יש בו סכנה לכל מי שנמצא בסביבתו.

לענין זה אני מפנה לע"פ 6583/06 אדהם נ' מדינת ישראל, בו נקבע כי גם כאשר מדובר במי שזו לו הרשעתו הראשונה, יש מקום לגזור עליו עונש של מאסר בפועל, שכן מדובר בעבירה חמורה בשל הסיכון הפוטנציאלי הגלום בה. ראה גם ע"פ (מחוזי מרכז) 13253-11-10.

8. סוף דבר – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 12 חודשים.

ב.מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה על סעיף 144 לחוק העונשין.

ג.מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה על סעיף 275 לחוק העונשין.

ד.קנס בסך 3,600 ₪ או 36 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם עד 60 יום לאחר שחרורו מהמאסר.

ניתן בזאת צו לחילוט המוצגים לטובת אוצר המדינה.

זכות ערעור ל – 45 ימים.