מדינת ישראל נ' אמר(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בכתב האישום נטען, כי ביום 8.1.13 בשעה 1:00 הזמין המשיב מונית, זו הגיעה, וכשהתבקש לשלם מראש עבור הנסיעה הכה את נהג המונית בפניו באגרוף, וגרם לנפיחות בלחיו. על כן, מיוחסת למבקש עבירה של תקיפת עובד ציבור (אישום ראשון).

כעבור 40 דקות, לאחר שהזמין מונית נוספת וזו הגיעה, פתח את דלת המונית וריסס את פני הנהג בגז מדמיע ודקר את כתפו השמאלית מספר פעמים באמצעות סכין תוך שגרם לנהג לשריטות. בגין מעשים אלה מיוחסת למבקש עבירה של תקיפת עובד ציבור, ושל תקיפת עובד ציבור כשהעבריין מזויין בנשק קר, יחד עם החזקת סכין (אישום שני).

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות, למעט לשימוש בסכין ופגיעה בנהג בכתפו באישום השני. אכן, בחינת הראיות מעלה כי קיימת חולשה ראייתית מסוימת לגבי רכיב זה. המתלונן באישום השני, מר דרי, לא מסר בתלונתו הראשונית כי נדקר (הודעה מיום 8.3.13 שעה 2:49). בהמשך היום, התקשר למשרדי החקירות וסיפר שכאשר התקלח שם לב לסימני שריטה בכתפו, בהם לא חש קודם לכן, וסיפר כי ראה את תוקפו אוחז משהו בידו אך לא הבין במה מדובר, וכי הלה דקר אותו שלוש פעמים. הוא נחקר שוב וסיפר כי ראה את התוקף עושה "תנועה של דקירה", לא הרגיש דבר אך גילה את הפצעים בבית וקישר בין הדברים (מזכר מריה לפידס מיום 8.3.13, הודעת המתלונן מיום 8.3.13 שעה 13:15). בתיק החקירה תמונות כתפו של המתלונן שצולמו באותו היום, בהן קשה להבחין בשריטות של ממש. ייתכן שהדבר נובע מכך שמדובר בתמונות שחור-לבן. בנוסף, המתלונן מסר למשטרה את חולצתו – חולצת טי-שירט קצרה, ולא נמצאו עליה סימני חתך בכתף. כל אלה מחלישים את עצמת הראיות בנוגע לרכיב התקיפה בסכין. המבקשת טענה, כי תפיסת סכין בביתו של המשיב, בסמוך לגז האמור, קושרת בינה לבין העבירה. לטעמי, זהו לא טיעון שיש בו כדי לגרוע מן הקושי הראייתי האמור.

ועם זאת, די בראיות לכאורה בנוגע ליתר רכיבי כתב האישום, כדי להקים עילת מעצר. המדובר בשתי תקיפות אלימות וחסרות פשר של נהגי מוניות, בשעת לילה מאוחרת, שבוצעו בהפתעה. בנוסף, לחובת המשיב הרשעה משנת 2011, של בית המשפט לנוער, בגין ביצוע שלוש עבירות אלימות בהיותו בגילאי 16-17, שעיקרן בתקיפות של אחרים במכות או באבנים, לרבות אירוע אחד של דקירה בבקבוק זכוכית שבור. במסגרת זו ניתן תסקיר שירות המבחן, שתיאר את נסיבותיו האישיות של המשיב וכן הליך טיפולי לשליטה בכעסים שהמשיב שולב בו ושיתף עמו פעולה, הגם שבצורה מוגבלת כמתואר שם. המשיב נדון שם ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות, ולמאסר מותנה אשר עודנו בתוקף.

נתונים אלה מקימים עילת מעצר של מסוכנות, וכן קושי לתת במשיב את האמון הנדרש לשחרור לחלופה. זאת, בדגש על ביצוען של העבירות מושא כתב האישום הנוכחי למרות המאסר המותנה.

על כן, מצבו של המשיב איננו פשוט, ודומה כי יידרשו נימוקים של ממש כדי להימנע ממעצרו עד לתום ההליכים. ועם זאת, אני סבור כי בטרם הכרעה סופית בבקשה נדרש בירור נוסף. המדובר בבחור צעיר, בן 21. מחומר הראיות בולט חוסר-הטעם שבביצוע התקיפות, המיוחסות לו. קשה להבין מדוע יבחר, באישון לילה, לפגוע בצורה שכזו בנהגי מוניות שאין לו כל היכרות או סכסוך עמם, וללא כל התגרות. נתונים אלה מחדדים, מחד, את מסוכנותו, ומאידך מחייבים לטעמי ניסיון להבין את פשר הבעיה שברקע העבירות, בטרם הכרעה. במישור זה עשוי שירות המבחן לסייע לבית המשפט.

לכן, אני קובע כי המשך הדיון בבקשה יערך ביום 4.4.13, בשעה 13:30.

שירות המבחן יגיש תסקיר אודות המשיב עד למועד זה. יודגש, כי אין בכך משום אמירה, לפיה המשיב ישוחרר בהינתן המלצה של שירות המבחן. מטרת ההפניה לתסקיר איננה אלא לערוך את הבירור הנחוץ בטרם הכרעה.

המשיב יוותר במעצר, עד להחלטה חדשה.

בשולי הדברים אציין, כי על התביעה לבחון האם נהגי מוניות הם בגדר "עובדי ציבור" לצורך העבירה של תקיפת עובדי ציבור. עם זאת, גם אם התשובה שלילית ומדובר בעבירות של תקיפה ולא תקיפת עובדי ציבור, אין בכך כדי לגרוע מהחלטתי זו. לכן, לא נדרשתי בהחלטתי לסוגיה זו.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ג, 15 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: