מדינת ישראל נ' אמסלם

בפני

כב' השופט בני שגיא

הכרעת דין

בית המשפט מודיע על זיכויו של הנאשם ממחמת הספק.

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סכין למטרה לא כשרה.

נטען כי ביום 7.1.09, כחצי שעה לאחר חצות, בצומת הרחובות הגליל ומנחם בגין, החזיק הנאשם ברכבו סכין.

2.בהיעדר מחלוקת בדבר עצם החזקת הסכין, הוגשו כל ראיות התביעה בהסכמה, והנאשם מיקד את הגנתו בטענה כי מדובר בהחזקה למטרה כשרה, ובמקרה דנן – נטען כי מדובר בסכין המשמשת את הנאשם לעבודתו כקצב.

3.בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הנאשם צריך להוכיח טענתו כי החזיק בסכין למטרה כשרה במידה של מאזן הסתברויות, ואין הוא יוצא חובתו בהעלאת ספק בלבד.

ראה רע"פ 7484/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, 22.12.2009) שם נקבע:

"אם כן, משקלן המצטבר של כל האינדיקציות אשר נבחנו לעיל מחייב את המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא, כי נטל ההוכחה שהחזקת הסכין הייתה למטרה כשרה הוא על הנאשם וכי נאשם לא יצא ידי חובתו אם לא עלה בידו להוכיח טענה זו במידה של מאזן ההסתברויות. למסקנה זו מובילים לשון החוק, אופי העבירה, מבנה העבירה, מיקום העבירה בחוק העונשין, תכלית העבירה ושיקולי המדיניות האופפים את הסוגיה דנן".

נבחן כעת את הסבריו של הנאשם, ונבדוק האם הוכחו הסברים אלה במידה של מאזן הסתברויות.

4.אין חולק כי הסכין אשר נתפסה במסגרת חיפוש שנערך ברכבו של הנאשם, הייתה מתחת לכיסא הנהג, ובצמוד לה הוחזק מוט השחזה שתועד בדוח הפעולה ת/1 אך לא נתפס על ידי השוטרים (להלן – הסכין ומוט ההשחזה).

5.מיד עם תפיסת הסכין, ובבחינת גרסה ראשונית, ציין הנאשם כי הסכין ומוט ההשחזה משמשים אותו לעבודתו כקצב באולמי מוסקט – ראה דוח הפעולה ת/1. בדוח העיכוב (ת/2) נרשמה מפיו של הנאשם הגרסה הבאה: "אני עובד כקצב".

6.בתחנת המשטרה, וכשעה מאוחר יותר, תיאר הנאשם כי הוא עובד באולמי מוסקט כקצב המתמחה בביתור עופות מזה כשנתיים וחצי, וכן עובד בעבודה נוספת בחברת ריב"ל באותו תפקיד.

הנאשם ציין כדלקמן: "הסכין והמשחזת הם רכוש שלי ותמיד נמצאים אצלי ברכב אחרי העבודה כי זה כלי העבודה שלי. אני לא מחזיק סכין ברכב למטרה לא טובה, אלא רק לצורכי עבודה" (ת/3 עמ' 1 ש' 4-6).

7.מבירור שערכה המשטרה ותועד במזכר ת/4 עלה כי הנאשם אכן עבד באולמי מוסקט כקצב, אך סיים לעבוד בחודש דצמבר 2008. המזכר האמור מכיל תיעוד של שיחה טלפונית שנערכה בין השוטר לאדם בשם רפי, לכאורה - בעל חנות הבשרים ברחוב ריבל 4 בתל אביב, ממנה עלה כי הנאשם עבד במקום כקצב אולם עזב את העבודה כחצי שנה עובר לאירוע.

8.בעדותו בבית המשפט תיאר הנאשם את עיסוקו רב השנים כקצב, ואת מומחיותו בביתור עופות. הנאשם הסביר כי עבד במגוון מקומות בתחום זה לאורך השנים, והוא נחשב מומחה בתחומו, שאף נוהג להדריך קצבים צעירים. באשר לנסיבות האירוע, טען הנאשם כי באותו יום עבד כמדריך קצבים בחברת ריב"ל, ועם סיום עבודתו הלך לאכול במסעדה ובסמוך לה בוצע החיפוש ברכבו. נטען כי הסכין הוחזקה בקופסה מאחורי מושב הנהג, בצוותא עם סכינים נוספות המשמשות את הנאשם לצורכי עבודתו, אולם הסכין ומוט ההשחזה התגלגלו החוצה אל מתחת למושב הנהג. הנאשם הסביר כי לאחר שראה שנעצר בגלל סכין אחת, החליט שלא לומר לשוטרים כי ברכבו יש קופסה ובה סכינים נוספות שאף אותן החזיק נוכח עיסוקו כקצב. באשר לממצאי המשטרה לפיהם עבודתו כקצב במקומות אותם תיאר בהודעתו הסתיימה, ציין הנאשם כי העסקתו כשכיר אכן הסתיימה, אך כיוון שמדובר בעניין של שבוע – שבועיים, עדיין חש כמי שעבד באולמי מוסקט, מה גם שסיכם עם המנהלים השונים כי ימשיך לעבוד באותם מקומות על כעצמאי על בסיס יומי.

טיעוני הצדדים

9.התובעת סברה כי יש לדחות את הסברי הנאשם. נטען כי הוכח שבמועד תפיסת הסכין, הנאשם לא עבד באותם מקומות אשר איזכר בהודעתו (אולמי מוסקט, וחברת ריב"ל), ומשכך – קורסת גרסתו בדבר המטרה הכשרה לשמה החזיק בסכין, וכך אף הגרסה כי עבד בהדרכת קצבים, שעלתה לראשונה בבית המשפט. התובעת גרסה כי אין ליתן אמון בגרסת הנאשם כי החזיק ברכבו קופסת סכינים, גרסה שלא בא זכרה בהודעתו במשטרה, ואף אינה מתיישבת עם העובדה כי קופסה שכזו לא נמצאה בחיפוש בנערך ברכבו.

10.הסניגור הפנה את בית המשפט לעובדה שאינה במחלוקת באשר לעיסוקו של הנאשם, עיסוק המתיישב עם החזקת הסכין וטיבה, במיוחד כאשר בצמוד לה החזיק הנאשם מוט השחזה. הסניגור סבר כי אף אם גרסת הנאשם למעשיו באותו ערב לא תתקבל, עדיין – יש מקום לקבוע כי מדובר בהחזקה למטרה כשרה, בדומה לאופן בו מחזיק עורך דין גלימה ברכבו, אף בתקופת הפגרה.