מדינת ישראל נ' אמינוב ואח'

גזר דין לנאשם 3

1. הנאשם 3 (להלן בגזר דין זה: "הנאשם") הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה חבלנית על ידי שניים או יותר וניסיון חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין.

בכתב האישום המתוקן בעניינו של הנאשם ביום 24.8.2010 הגיע לחנות בבעלותם של המתלוננים וביקש לשוחח עימם בפארק סמוך לחנות, בסמוך לכך תקף את אחד המתלוננים בכך שדחף אותו וניסה לפצוע את המתלוננים בכך שהניף סכין והושיט ידו לעברם מספר פעמים, אך אלה הצליחו לחמוק ממנו. בסמוך תקפו הנאשמים 1 ו-2 שלא כדין ביחד עם אחר בשם רפי את המתלוננים בכך שרפי היכה בראשו של אחד המתלוננים עם אלה בעוד נאשם 1 היכה את המתלונן האחר באמצעות מקל בראשו. עוד תקפו הנאשמים 1 ו-2 את המתלוננים בכך שתקפו אותם ובעטו בהם באמצעות ידיהם ורגלם בכל חלקי גופם בעודם על הקרקע, כאשר נאשם 3 עומד בסמוך למקום. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים 1 ו-2 נגרמה לאחד המתלוננים חבלה של ממש של חתך במצחו והוא אף איבד הכרה לזמן קצר.

2.ביום 11.11.2010 הוצג הסדר טיעון בעניינם של הנאשמים 1 ו-2 אשר כולל תיקון כתב אישום, כאשר המאשימה הודיעה כי תגביל עצמה בטיעונים לעונש למאסר של שישה חודשים בדרך של עבודות שירות ביחס לשניהם.

לאחר הצגת ההסדר בעניינם של הנאשמים 1 ו-2 ודחיית הדיון בעניינם לטיעון לעונש, החל דיון ההוכחות בעניינו של נאשם 1 במעמד הדיון העידו אחד המתלוננים ואמם של המתלוננים אשר הייתה עדה לחלק מהאירועים המקדימים לאירוע האלים. עם סיום עדותו של המתלונן ביקשו באי כוח הצדדים הפסקה לאחריה הגיעו להסדר לפיו תוקן כתב האישום בעניינו של הנאשם ולאור עדויות העדים שנשמעו, והמאשימה הודיעה כי תגביל עצמה ותעתור לעונש של 15 חודשי מאסר ומאסר מותנה בלבד והצדדים טענו לעונש בו במקום.

3.ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם את הרף המקסימאלי על פי ההסדר. לטענתה המתלוננים ניצלו רק בנס מדקירה באמצעות הסכין אותה החזיק הנאשם. התובעת המלומדת הדגישה את עברו הפלילי של הנאשם בעבירות אלימות ועבירות אלימות במשפחה, את העובדה כי ריצה בעבר עבודות שירות ומאסר של ממש יחסית ארוך של מעל שנה, גם בגין עבירות אלימות. ב"כ המאשימה הדגישה את עבירת התקיפה בצוותא אותה ביצע הנאשם – הינו את העובדה כי בעוד נאשמים 1 ו-2 חובטים במתלוננים השקיפו מהצד ומכאן עתירתה להשתת המאסר ברף המקסימאלי.

4.ב"כ הנאשם המלומד ביקש להסתפק בימי מעצרו – מעל שישה חודשים, זאת לאור התיקון בכתב האישום ובעיקר לאור ההסדר אליו הגיעה המאשימה עם הנאשמים 1 -2 אשר הינו מקל באופן משמעותי ביחס להסדר עם הנאשם. ב"כ הנאשם הפנה לעובדה כי מי שתקף בפועל את המתלוננים וגרם להם לחבלות הם הנאשמים 1 ו-2 – הכול כמתואר בכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם. ב"כ הנאשם המלומד הדגיש כי על פי ההסדר עם הנאשמים 1 ו-2 המדינה הגבילה עצמה בטיעוניה לעונש למאסר בדרך של עבודות שירות, ולאור ימי מעצרו של הנאשם – מעל שישה חודשים, מן הטעם של אחידות בענישה יש להסתפק בכך.

ב"כ הנאשם טען עוד כי נודע לו על חומר חקירה נוסף בתיק דנן מב"כ הנאשם 2, וזאת מספר ימים לפני דיון ההוכחות – הדבר נודע לב"כ הנאשם 2 מפגישה בלשכת התביעות, אך החומר הנוסף לא הועבר לב"כ הנאשם עד לדיון ההוכחות ולמעשה גם במהלכו . לטענת ב"כ הנאשם זהו נימוק להקלה בעונשו של הנאשם. נימוק נוסף להקלה בעונשו של הנאשם. ב"כ הנאשם המלומד טען בניגוד לב"כ המאשימה המלומדת כי עברו הפלילי של הנאשם איננו מכביד וכי עבירת האלימות האחרונה שלו בוצעה בשנת 2003, הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לעובדה כי אשתו חולה ועליו לדאוג לשלושה ילדים אשר אין לו כיצד לפרנס אותם בעודו במעצר.

בעיקר הדגיש ב"כ הנאשם כי הפער בעמדת המאשימה בין הנאשם 3 ובין הנאשמים 1 ו-2 הינו בלתי נסבל ובלתי סביר.

5.הנאשם בדבריו לעונש ביקש להצטער על מעשיו על הזמן היקר שהיה בו צורך לשם ניהול ההליך, ביקש מבית המשפט לגזור עליו עונש אשר יאפשר לו לצאת ולטפל באשתו חולת הסרטן ובילדיו הקטנים שהינם בני שנתיים, חמש ושתיים עשרה שנים.

6.הנאשם שבפניי יליד 1976. לחובתו ארבעה רישומים קודמים בגין עבירות של אלימות במשפחה, אלימות ואיומים ורכוש. ההרשעה האחרונה של הנאשם הינה בגין עבירות רכוש מהחודשים פברואר ומרץ 2007, הרשעתו האחרונה של הנאשם בעבירת אלימות הינה בגין עבירות שבוצעו בשנת 2003. בנסיבות אלה, עברו הפלילי של הנאשם הננו רלוונטי, אך איננו מן החמורים.

7.יש לשקול לחובתו של הנאשם את העובדה כי עשה שימוש בסכין במהלך האירועים האלימים, את העובדה כי חבר לאחרים על מנת לבצע את המעשים, ואת העובדה כי בינו ובין המתלוננים קיימת היכרות קודמת, שכן הועסק על ידי המתלוננים בעבר. עניין זה יש לשקול לחובתו של הנאשם, שכן המתלוננים בטחו בו והצטרפו אליו אל אותו פארק בו בוצעו מעשי האלימות, אך בשל היכרותם המוקדמת איתו ובשל העובדה כי לא חששו ממנו.

8.לקולא יש לשקול בעניינו של הנאשם את נסיבותיו האישיות – את העובדה כי עליו לטפל באשתו ובילדיו, את העובדה כי בחר להודות בעבירות המיוחסות לו, אם כי לאחר עדותו של אחד המתלוננים ועדותה של עדה נוספת, וכתוצאה את העובדה שחסך מעדותם של עדים אחרים ומזמנו של בית המשפט.

9.יש לשקול לקולא גם את עמדתה של המאשימה בהסדר הטיעון עם הנאשמים 1 ו -2.

הטיעון של אחידות בענישה הינו טיעון מורכב בנסיבותיו של תיק זה. ברור כי הפער בין עמדת המאשימה בעניינו של הנאשם דנן ובין עמדתה בעניינם של הנאשמים 1ו-2 הינו פער שיש למצוא לו צידוק מבחינתה של המאשימה, ואשר איננו מובן מאליו לאור המעשים המיוחסים לכל אחד מן הנאשמים בתיק דנן.

יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי קיים פער בענישה בפועל בין הנאשמים השונים, שכן בית המשפט טרם אישר את ההסדר עם הנאשמים 1 ו -2 ולמצער לכאורה, יכול בית המשפט לדחות את ההסכמות בין הצדדים ולגזור על הנאשמים 1 ו -2 ענישה אחרת מזו שהוסכם עליה.

חרף האמור לעיל, ברור כי לעמדתה של המאשימה ביחס לגזר הדין בעניינם של הנאשמים השונים ישנו משקל רב ולעיתים אף מכריע באשר לשיקול הדעת של בית המשפט, זאת כאשר בית המשפט שוקל אם להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר בדרך של עבודות שירות או שלא להשית מאסר בכלל. לעיתים נדירות או רחוקות יגזור בית המשפט מאסר בפועל על נאשם אשר המאשימה מבקשת להשית עליו מאסר בדרך של עבודות שירות לכל היותר.

בעיקר לאור עמדת המאשימה בעניינם של הנאשמים האחרים, מצאתי לנכון להקל באופן יחסי בעונשו של הנאשם דנן.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לקולא ולחומרא, אני גוזרת על הנאשם 3 את העונשים שלהלן:

א.מאסר בפועל בן תשעה חודשים אשר יימנו מיום מעצרו של הנאשם, 29.4.2010.