מדינת ישראל נ' אמזלג

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פס"ד שניתן ביום 27.2.12

על פי כתב האישום נהג המבקש ביום 17.7.11 בשעה 17:00 ברכב שהיו בו חגורות בטיחות, והניח לנוסע לשבת במושב אחורי של הרכב מבלי שהיה בחגורת בטיחות, בניגוד לתקנה 83 ב(א)לתקנות התעבורה, סמל עבירה 6705.

בתאריך 29.5.12 הגיש המבקש כאמור בקשה לביטול פס"ד בהעדר וטען כי:-

המבקש כי לא ידע על מועד הדיון ו/או פרח מזיכרונו.

המבקש מבקש את יומו בבית המשפט על מנת לטעון את טענותיו.

בנסיבות אלו, טוען המבקש לביטול פס"ד בהעדר.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה שכן, ואין לו להלין אלא כלפי עצמו.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המבקש, ובתגובת התביעה, החלטתי לדון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם.

אין מחלוקת כי הנאשם זומן כדין שכן ,באישור מסירה נמסר ההזמנה נמסרה לידי בן משפחה.

המדובר בברירת משפט בו בחר הנאשם להישפט, וכאמור לא התייצב לדיון מהטעמים השמורים עימו, אין בכך הצדקה לביטול לפיטול פס"ד.

" הוראות החוק בעניין מתן פסק דין בהיעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הם נועדו למנוע "מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו " [עיינו והשוו: רע"פ 9174/09 יעקב בן יששכר נ' מ"י ].

מכל מקום, משלא הייתה התייצבות מטעמים הנעוצים במבקש, לא יכול הוא לטעון שלא ניתן לו יומו (עיין: רע"פ 9142/01).

ברע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 168 , 169 (2007) נפסק על ידי כבוד השופט ג'ובראן כי: -

" מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין אין מקום לקבל גם את הבקשה. פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ניתן שלא בנוכחות המבקש מכוח סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, לפיו נאשם שהוזמן כדין ולא התייצב לדיון בעניינו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום. הסברו של המבקש, לפיו נמנע ממנו להתייצב לדיון מכיוון שהדו"ח לא היה ברשותו אינו מהווה כל הצדקה, שכן הדו"ח נמסר לידיו וידוע היה לו על מועד הדיון" .

רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3), 2077 , 2079 (2003) נפסק על ידי בית משפט עליון כי:-

" בהקשר זה, מוכרת התופעה הנפסדת של נאשמים הבוחרים במודע להעדר ממשפטם כטקטיקה מכוונת אשר תכליתה לאפשר להם לבקש את ביטול פסק הדין באותם מקרים בהם גזר הדין המושת עליהם אינו נראה להם. אילוצו של בית המשפט לזמן לדיון את כל המבקשים ביטול פסק דין, גם כאשר ברור כי פסק הדין בעניינם ניתן כדין, ואין כל הצדקה לבטלו, תפגום באופן משמעותי בתכלית של ייעול הליכים בעבירות קלות ותחזק את התמריץ השלילי של השתמטות מהופעה במשפט ממניעים טקטיים-ספקולטיביים".

אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר. [ עיינו: רע"פ 2584/09, רע"פ 206/10 ].

לא מצאתי כי ייגרם למבקש עיוות דין בענישה שהוטלה,מה עוד שבעברו מדובר על 2 עבירות דומות.

בניגוד לדעת המבקש, ובהעדר טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, לא נראה לי כי קיים חשש כלשהו לעיוות דין , ולכן הבקשה נדחית.