מדינת ישראל נ' אמור

החלטה

1.זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על פסילתו של המבקש מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים.

בהתאם לאמור בבקשה, נגד המשיב הוגש כתב אישום חמור המייחס לו עבירה של עקיפה מסוכנת שגרמה לרכב ממול לסטות מנתיבו בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה. המשיב נהג על אוטובוס המסיע ילדים באותה עת.

2.המשיב עקף משאית סמיטרלייר בכביש מסוכן. למבקשת ראיות טובות להוכחת האשמה המיוחסת למשיב ובין היתר דו"ח מפורט של הסייר בוחן וכן סקיצה מפורטת.

המשיב לא הכחיש את ביצוע העבירה.

המשיב הינו נהג מסוכן אשר לו 95 הרשעות קודמות.

3.ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען כי המשיב כפר במיוחס לו. מדובר בנהג מקצועי, וגרסת השוטר בעייתית שכן הוא לא יכול היה לראות את ביצוע העבירה, שכן נסע אחרי שלושה כלי רכב שהיו לפניו כאשר רכב המשיב ביצע את העקיפה לכאורה.

4.המשיב מפרנס 9 ילדים כמפרנס יחיד ופסילת רישיונו עד תום ההליכים כאשר הענישה על עבירה מסוכנת זו נע סביב 3 חודשים, אינה סבירה.

במשך 18 השנים האחרונות צבר 25 הרשעות, כולן מסוג ברירת משפט.

דיון והכרעה

5.עיון בחומר הראיות מעלה כי ראיות המבקשת מבוססות על גרסת השוטר שראה לכאורה את ביצוע העבירה כאשר היה רכוב על אופנוע. בהתאם לגרסתו הבחין, כי המשיב לא הספיק לבצע את העקיפה בבטחה והמשאית הנעקפת ורכב פרטי ירדו לימין השול על מנת למנוע תאונה חזיתית. בתיק מצויה גם סקיצה שנערכה על ידי השוטר.

מן הסקיצה ניתן ללמוד כי השוטר רכוב על אופנוע ולפניו שלושה כלי רכב. ממקומו זה צפה השוטר לכאורה בביצוע העקיפה ע"י המשיב. נשאלת השאלה האם השוטר, עת רכב על האופנוע ולפניו לא פחות משלושה כלי רכב יכול היה באופן אובייקטיבי לראות את המשיב ממולו בעת שעקף, כך על פי הסקיצה, שני כלי רכב

ישנו טעם מסויים בטענתו של המשיב ולפיה לא ברור כיצד יכול היה השוטר לצפות בביצוע העבירה לכאורה בתנאים אלה. ואולם, מנגד קיימת אפשרות כי דווקא העובדה כי השוטר היה רכוב על אופנוע, אפשרה לו מרחב תמרון (להבדיל מרכב), כך ששדה ראייתו גדל בשל כך כי האופנוע אינו משתרע על חלק ניכר מן הכביש.

6.בנסיבות אלה ובשלב זה גם לנוכח העובדה כי המשיב הודה בעת השימוע בביצוע העקיפה (אם כי לא במסוכנותה), נראה לי כי בידי המבקשת ראיות מספקות לאשמה המיוחסת למשיב.

בשלב זה כאמור מדובר בגרסת השוטר הנתמכת בסקיצה שערך, מול גרסתו של המשיב שטרם נשמעה וטרם נבחנה ועל כן אני סבורה כי במצב דברים זה די בראיות שבידי המבקשת.

גרסת המשיב ותהייתו האמורה בוודאי תבחנה לעומק בעת הדיון בתיק העיקרי.

7.ככלל החלטה בבקשה לפסילת נהג מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים מותנית בקיומה של תשתית ראייתית, וכן בקיומה של מסוכנות לביטחונו ולשלומו של הציבור בשל חומרת נסיבות העבירה ועברו התעבורתי של הנהג.

8.משנמצא כי קיימות ראיות לכאורה, על בית המשפט לבחוןהאם "נהיגתו של אותו נהג מסכנת את הציבור". (בש"פ 7399/00 לחמי נ. מ"י, ס"ד נד'(5) 511), נקבע שם כי על בית המשפט לבדוק:

"האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג? האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכנת? האם מדובר בארוע בעל אופי מקרי או בדרך התנהגות אופיינית? האם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן? האם יש גורמים אחרים הטבועים בנהג, כגון מצב בריאותו הגופני או נפשית, העושים אותו מסוכן".

9.במספר מקרים קבעה הפסיקה כי על אף קיומן של ראיות לכאורה (ואף בתאונות דרכים קטלניות), אין באלה בהכרח כדי להעתר לבקשה לפסילה עד תום ההליכים (ב"ש (פ"ת) 1077/01 מ"י נ. כהן אורן).