מדינת ישראל נ' אמארה

החלטה

הבקשה נדחית.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

בענייננו, הודעה על הדיון נשלחה לכתובתו של המבקש בדואר רשום, על האישור חתום בן משפחה הגר עמו ושמלאו לו 18 שנה, האישור מצוי בתיק בית המשפט ולפיכך הנאשם מוחזק כמי שידע על מועד הדיון.

לנגד עיני החלטת כב' השופט מודריק בע"פ 70050/99 חרובי פארס נ' מ"י, בו נדונה בקשת נאשם לביטול שפיטה בהעדרו, בטענה שטעה במועד. בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט מודריק:

"אין לי ספק שלעתים, מתרחשות תקלות וטעויות שונות ומשונות אצל נאשמים במשפטי התעבורה ובעטים אין הם מגיעים למשפט.

נדמה לי שאין ברירה אלא שלא לקבל בקשות לביטול המשפטים להוציא נסיבות מאוד יוצאות דופן שבהם התקלה או המניעה מוכחת באורח אובייקטיבי.

הסתמכות על פניות הנאשמים אפילו אם הם נתמכות בתצהיר עלולות לגרום בוקה ומבלוקה בסדרי בתי משפט לתעבורה. למעשה, לא יימצא צדיק אחד שיואיל להופיע במועד למשפט שלו ויימצאו הנאשמים מכתיבים את סדרי העבודה של ביהמ"ש".

יתרה מכך בקשת המבקש אינה מגלה ולו נימוק אחד לעניין עיוות דין, על פני אין מקום לטענת ההתיישנות שהוא מעלה שכן בכתב האישום מצוין בברור כי הודעה נשלחה למבקש ביום 17.11.09.

גם אם המבקש הסדיר את רישיונו לאחר מועד העבירה אין בכך על מנת לזכותו ממנה, והעונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביותר כאשר הנו נוהג משנת 1991 ולחובתו במועד גזר הדין (2011) היו לא פחות מ- 204 הרשעות תעבורה קודמות (!!!) וחסד עשה עמו בית המשפט שלא השית עליו ענישה כבדה בהרבה ולכן איני רואה עיוות דין.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ג, 27 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: