מדינת ישראל נ' אמארה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בביצוע עבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין").

בתאריך 06.06.09, בסביבות השעה 01:30, באזור צומת בית רימון, נמצא הנאשם מחזיק אגרופן.

תסקיר שירות המבחן:

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 27, נשוי ואב לשני ילדים. אין לחובתו של הנאשם הרשעות קודמות וביחס לעבירה הנוכחית, טען כי אמנם הבחין בהימצאותו של האגרופן בתא הכפפות ברכבו, אך לא ייחס לכך חשיבות ולא היה מודע לחומרת המעשה.

שירות המבחן המליץ להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, שעלול לחשוף אותו לנורמות עברייניות, כאשר גם ריצוי בדרך של עבודות שירות עלול לפגוע במאמציו להתמיד במסגרת תעסוקתית.

טיעונים לעונש:

ב"כ התביעה טען כי יש להילחם בעבירה מסוג זה על ידי הטלת עונשים חמורים. לנאשם אין עבר פלילי, אולם בניגוד לגרסתו במשטרה, לפיה מצא את האגרופן והחזיקו לצורך הגנה עצמית, מסר הנאשם בפני שירות המבחן גרסה שונה ולפיה הבחין בהימצאותו של האגרופן בתא הכפפות. ב"כ התביעה בקש להטיל עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי והתחייבות.

הסנגור מצידו ביקש לאמץ המלצות שירות המבחן, ולהסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס. מדובר בנאשם צעיר יחסית, ללא עבר פלילי, הודה בהזדמנות הראשונה על כן ניתן לראות בכך הבעת חרטה כנה מצידו. העבירה בוצעה לפני כשנה ומאז לא נפתחו כנגדו תיקים פליליים. הנאשם הינו בן למשפחה נורמטיבית ומכובדת, אביו כיהן כראש המועצה המקומית כפר כנא בין השנים 2004-2007. הסנגור הוסיף וטען כי אחד האנשים באתר בו עבד הנאשם מסר לעובדים אגרופנים והנאשם שם את האגרופן בתוך הרכב. הנאשם נשוי ואב לשני קטינים ונטל כלכלת המשפחה המורחבת מוטל על כתפיו, על כן ניתוק מעבודתו יגרום לנזק בלתי הפיך.

הנאשם ביקש לומר בעצמו כי הוא מצטער וכי לא אמר במשטרה שהאגרופן הינו להגנה עצמית.

סיכום:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, כאשר נמצא מחזיק ברכבו אגרופן. המדובר בעבירה נפוצה וחמורה אשר ככלל יש להחמיר בענישתה על מנת למגרה, ויפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט חשין בע"פ 9133/04 דוד גורדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"בתי המשפט, בהם בית-המשפט העליון, הוסיפו והתריעו שוב ושוב על אותה מגפה שפשתה במחנה והיא מגפת תת-תרבות הסכין. צעירים נושאים עימהם סכינים למיניהן, משל המדובר היה בפריט לבוש הכרחי כממחטה או כדבר אחר שאדם נושא בכיסו כמפתח או כמכשיר טלפון נייד. וסכין הנישאת על גוף במערכה הראשונה סופה שהיא נשלפת וננעצת בגופו של הזולת במערכה השניה".

בית המשפט העליון עמד על חומרת התופעה ועל הצורך להחמיר בענישה אף עם מי שעדיין לא עשה בה שימוש, כאשר בניגוד לסכין, אשר ניתן לעיתים להצדיק שימוש חוקי לצרכים שונים, הרי האגרופן אין שימוש אחר הניתן לעשות בו, למעט תקיפתו של אדם, על כן מדובר בכלי משחית של ממש, אשר לעת הזו לא נעשה בו שימוש, אולם כדברי כב' השופט חשין, אין לדעת מה צפוי לו במערכה שנייה (ראה ע"פ 6508/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מפי כב' השופטת ברלינר).

אזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שהודה בעובדות כתב האישום וחסך זמן שיפוטי יקר, אך לא אוכל להתעלם מחומרת העבירה ומהעובדה כי נסיבות החזקת האגרופן אינן ברורות, כאשר בתחילה טען בחקירתו כי מצא את האגרופן והחזיקו לצורך הגנה עצמית, בפני שירות המבחן טען כי הבחין בהימצאותו בתא הכפפות ברכבו ואילו סנגורו הציג גרסה שלישית מפי הנאשם ולפיה אחד האנשים באתר הבנייה בו עבד מסר לעובדים אגרופנים והנאשם בתמימותו, שם את האגרופן בתוך הרכב.

לאור כל האמור לעיל, התרשמתי כי אין זהו המקרה לסטות מן הכלל ולפיו יש להחמיר בענישת נושאי כלי המשחית. ההגנה על האינטרס הציבורי במקרה זה מצדיקה הטלת עונש מרתיע על הנאשם ואיני יכול, בנסיבות תיק זה, לקבל המלצתו של שירות המבחן, שלא להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, אף לא בדרך של עבודות שירות. וכפי שצוטט מפיו של כבוד השופט (כתוארו דאז) ברק וסוכם בע"פ 2949/06 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), בדבר מקומו של שירות המבחן בהליך הפלילי:

""קצין המבחן הוא דמות מיוחדת במינה - sui generis. היא באה להציג בפני בית המשפט זוית ראיה מיוחדת במינה, הקשורה לאינדיבידואליזציה של העונש... זוית הראיה של השופט היא הכוללת, תוצאה של מקבילית כוחות, שבה קצין המבחן הוא רק אחד הכוחות הפועלים. על כן עשוי השופט להחליט שלא לאמץ את המלצת קצין המבחן..." (חברה ורווחה ג' 162 (1980); א' ברק, מבחר כתבים (ח"ה כהן ו-י' זמיר, עורכים), א' 653, 665)."

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי כמתבקש, נסיבותיו האישיות של הנאשם, אני מטיל עליו עונש כדלהלן:

אני מטיל על הנאשם מאסר בפועל של שלושה חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות במועצה מקומית טורעאן, תחילת עבודה ביום 07.02.11.

אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על אותה עבירה או כל עבירה שיש בה שימוש בנשק.