מדינת ישראל נ' אלתרמן(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי חברתו לחיים.

על-פי כתב האישום, ביום 27/03/10 ברח' הרצל 192 ברחובות, בעת שהיה בגילופין תקף המשיב את חברתו לחיים בכך שתפס בחולצתה והצמידה לצווארה, חנק אותה, טלטל את פניה, דחף אותה לשמשת אחת החנויות ברחוב והיכה אותה במכת אגרוף.

בהמשך רדף המשיב אחר חברתו, משך בשערה וכופף אותה על הארץ.

כתוצאה ממעשה הנאשם, נגרמו לבת זוגו חבלות בגופה.

ב"כ המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לחלק הראשון של התקיפה המתוארת בכתב האישום בסעיף 1 וכן חולק הוא על קיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לחבלות שנגרמו למתלוננת בגופה כמפורט בסעיף 3 לכתב האישום.

לדבריו, המתלוננת עצמה סרבה באופן נחרץ לשתף פעולה עם המשטרה ולמסור עדות, כמו כן גם עדות ראיה שנכחו במקום, סירבו למסור עדות, וכל שיש בתיק החקירה, הינו דו"ח פעולה של שוטר הכותב מפיו את מה ששמע מפי עדות הראיה ובהמשך מתעד דברים שנאמרו לו לכאורה על-ידי עדות הראיה באמצעות הטלפון.

לדבריו דו"ח הפעולה של השוטר כמו גם שיחת הטלפון אשר מתעדים שיחה עם עדות הראיה, אינם אלא בגדר עדות שמיעה ואינם מהווים בכל צורה ודרך שהיא, עדות ישירה של עדות הראיה כנדרש על-פי החוק.

בכל הנוגע לסעיף 2 לכתב האישום, אינו חולק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה, שכן מצוי בפנינו דו"ח פעולה של שוטרת אשר הייתה עדה לארוע ומתארת את התקיפה.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומה של עילת מעצר שהינה סטטוטורית אך טוען הוא כי נוכח העובדה כי הראיות בתיק קיימות רק בנוגע לתקיפה מינורית, הרי שאין מדובר במסוכנות ברף הגבוה, המצדיקה מעצר מאחורי סורג ובריח ויש מקום להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

ב"כ המשיב מציע להורות על שחרורו של המשיב בתנאי הרחקה מהמתלוננת, או לחילופין, בתנאי מעצר בית ללא פיקוח.

ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרור המשיב וטוענת כי הדברים אותם השמיעו עדות הראיה באוזני השוטר מהוות עדות שניתן להסתמך עליה לצורך הוכחת תקיפת המתלוננת כפי שנצפתה על ידן.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, סבורה אני כי יש ממש בטענות ב"כ המשיב בכל הנגוע לכרסום הראייתי באשר לעובדות 1 ו- 3 לכתב האישום.

יחד עם זאת משאין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה לתקיפה המתוארת בסעיף 2 לכתב האישום הרי שממילא קמה עילת מעצר סטטוטורית בדמות מסוכנות.

מסוכנות זו אף מתחזקת נוכח העובדה כי המשיב הורשע בעבירות דומות שבוצעו כנגד מתלוננת אחרת שהייתה חברתו לחיים בעבר. וכן נוכח העובדה כי המשיב ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו כאשר הוא מצוי תחת השפעת אלכוהול.

בנסיבות הללו, נכונה הייתי לשקול שחרורו של המשיב, לו הייתה מוצגת בפני חלופה שתניח את דעתי, כי יש בה כדי להפחית ולאיין את מסוכנותו של המשיב.

חלופה שכזו לא הוצגה בפני ואיני סבורה כי יש מקום להסתפק בנסיבות המקרה שבפני, בשחרור בתנאי הרחקה בלבד, וגם מעצר בית מלא אשר אינו כולל פיקוח, אינו אפקטיבי דיו ואין בו על מנת להשיג את תכלית המעצר.

בנסיבות הללו, אינני מורה על שחרורו של המשיב כבר בעת הזו, ומאפשרת אני לסנגור להציג חלופה הולמת, בתנאים מוקפדים, אשר יהיה בהם כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מפני המשיב.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד החלטה אחרת וקובעת את הדיון בעניינו להצגת חלופה ליום 06/04/10 בשעה 11:30, בבית המשפט השלום ברחובות, בפני שופט תורן.