מדינת ישראל נ' אלעמראני(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כתב האישום מייחס למשיב ב-4 אישומים עבירות של שוד לפי ס' 402 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") (X3), מעשה מגונה לפי ס' 348 (ג1) לחוק, תקיפה לשם גניבה לפי ס' 381 (א)(2) לחוק וגניבה לפי ס' 384 לחוק.

עפ"י עובדות כתה"א ב-4 הזדמנויות שונות בתאריכים 28.1.10, 16.2.10, 21.2.10 ו-4.4.10, ביצע המשיב עבירות רכוש כלפי המתלוננים. עפ"י האישום הראשון, המשיב דרש מהמתלונן 50 ₪, איים עליו כי ידקור אותו, הוציא מארנקו 50 ₪ ובהמשך שאל אותו אם הוא רוצה למצוץ לו. לאחר מכן המשיך המשיב להטריד את המשיב איים עליו כי ידקור אותו, הכה אותו ולקח ממנו את הטלפון הסלולרי.

עפ"י האישום השני ביום 16.2.10 נסע המשיב במונית ובמהלך הנסיעה היכה את נהג המונית, נטל ממנו כספים ומכשיר הטלפון הנייד.

עפ"י האישום השלישי, בתאריך 21.2.10 חטף המשיב טלפון נייד מבחורה נכה.

עפ"י האישום הרביעי בתאריך 4.4.10, איים המשיב במזלג על המתלונן, דרש ממנו כסף וקיבל ממנו כסף, את הטלפון הנייד ואת המחשב שלו.

התשתית הראייתית מבוססת על מחקרי תקשורת שנעשו, ולפיהם, כרטיס הסים של המשיב הוכנס למכשירי הטלפונים של המתלוננים במועדים סמוכים לארועי השוד, וכן נעשה שימוש בטלפונים הללו. בנוסף, הטלפון של המשיב אוכן בעיר דימונה במועד האישום השני, למרות שהמשיב טען שלא ביקר בעיר. המשיב זוהה ע"י שני מתלוננים.

הסנגור טוען לכרסום במסכת הראיות לכאורה בשני מישורים. ראשית, טוען הסנגור כי מחקרי התקשורת שלעצמם אינם מספיקים, שכן מחקרי תקשורת הפוכים מלמדים על כך שהכרטיס שלו היה במכשירי טלפון מסויימים, שכאשר נבדקו הסתבר שלא נגנבו כלל מבעליהם. מכאן למד הסנגור, כי במחקרי תקשורת כשלעצמם, עלולות ליפול טעויות ואין מדובר בראיות אמינות לחלוטין.

עוד טוען הסנגור, כי מסדרי הזיהוי אינם תקינים. במסדר הראשון בו זוהה המשיב ב-90%, הוצגו בפני המתלונן רק 8 תמונות ולא ניתנה כל סיבה לאי עריכת מסדר חי. במסדר השני אשר מתייחס לאישום הרביעי, נקב המזהה בספרה 3 כסיפרה המזהה את החשוד, למרות שהמשיב צולם בתמונה 2, ומיד שינה דעתו ועבר ל-2, אלא שקדמה לכך הצבעה של השוטר עם הסמן על תמונה 2.

אני סבורה כי יש בטענות הסנגור כדי להחליש מעט את עוצמת הראיות.

הימצאות כרטיס הסים של המשיב בטלפונים של המתלוננים, הינה ראיה טובה, והצטברות של 4 מקרים כאלה, מגבירה את העוצמה הראייתית.

אבהיר, כי מדובר בראיה, המוכיחה חזקה תכופה, ובכך די לקשור את המשיב גם לעבירת האלימות, שכן זו העבירה המתוארת ע"י המתלונן.

יחד עם זאת, ולמרות חוזקה הלכאורי של הראיה, עדיין,שעה שחומר הראיות שהוצג בפני כולל גם מחקרי תקשורת שאינם מתיישבים עם המצב העובדתי בשטח, יש בכך כדי להחליש מעט את תוקפם של מחקרי תקשורת הקושרים את המשיב לארועים.

מסקנתי זו גם חלה לגבי מסדרי הזיהוי.

איני סבורה כי מדובר במסדרים פסולים, גם לא המסדר השני. המתלונן מסביר, והדבר בא לידי ביטוי בתמונות, שהתכוון לתמונה המסומנת 2, אלא שמיספור התמונות מטעה מעט, ולכן מיד הסביר את הטעות ולא היה לכך קשר לעובדה שהשוטר, עורך המסדר, סימן את תמונתו של החשוד.

באשר למסדר הראשון, שבו נכללו רק 8 תמונות, והטענה לפיה נמנעה המשטרה מעריכת מסדר זיהוי חי, אלה טענות טובות, אולם בשלב זה אין בהן כדי להחליש את עוצמת הראיות לכאורה אלא במעט.

בשל הטעמים הללו, אהיה מוכנה להפנות המשיב לשרות המבחן לצורך בחינת חלופה, וכאשר אקבל התסקיר ובהתאם לאמור בו, בשיקלול עם האמור לעיל, אבחן החלופה המוצעת.

אשר על כן אני מורה לשרות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניין המשיב .

נדחה לקבלת תסקיר מעצר ליום 16.6.10 שעה 09:50.