מדינת ישראל נ' אלעואודה(עציר)

גזר דין

1.הנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בשתי שהיות בישראל שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 1(ב) ו- 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

2.על פי המתואר בעובדות האישום הראשון, ביום 25.03.12 בשעה 06:00 או בסמוך לה, בכביש 44, שהה הנאשם, שהינו תושב האזור, ברכב מסוג פולקסוואגן מ.ר. 2932935. זאת מבלי שהחזיק בידיו היתר כניסה לישראל מכל סוג שהוא ו/או באישור עבודה בישראל כדין ובתוקף.

3.על פי המתואר בעובדות האישום השני, ביום 21.11.10 בשעה 14:00 או בסמוך לה, שהה הנאשם, שהינו תושב האזור, בשדרות חשמונאים במודיעין מבלי שהחזיק בידיו היתר כניסה לישראל מכל סוג שהוא ו/או באישור עבודה בישראל כדין ובתוקף.

4.ב"כ המאשימה טען כי מאחר שהנאשם הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות כניסה לישראל שלא כחוק ומאחר שמדובר בכניסות חוזרות ונשנות לישראל, יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי או התחייבות להימנע מלשוב ולבצע את העבירה. ב"כ המאשימה טען עוד כי יש לשקול במסגרת הענישה כי מושקעים על ידי המדינה משאבים ניכרים למיגור תופעת השהייה הבלתי חוקית.

5.ב"כ הנאשם טען כי הנאשם נעדר עבר פלילי ומשכך יש מקום להטלת מאסר על תנאי צופה פני עתיד אשר ירתיע את הנאשם מלבצע עבירות דומות ובמסגרת מאסר בפועל, להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם. ב"כ הנאשם טען עוד כי הנאשם נכנס לישראל על מנת לעבוד ועל מנת לכלכל את משפחתו. כן ביקש לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שהודה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר וכן את העובדה שלשהיית הנאשם לא נלוותה כל עבירה נוספת.

6.במסגרת השיקולים לחומרא יש למנות את חומרת עבירת הכניסה לישראל שלא כחוק. כן יש למנות את העובדה כי הנאשם עבר את העבירה של שהיה בלתי חוקית פעמיים בתוך תקופה של כשנה וארבעה חודשים.

7.במסגרת השיקולים לקולא יש ליתן משקל לכך שלנאשם אין כל עבר פלילי והוא הועמד לדין זו הפעם הראשונה על שתי העבירות בהן הודה והורשע, יש גם למנות את הודאת הנאשם בכתב האישום בהזדמנות הראשונה וכן יש ליתן משקל לנסיבותיו האישיות ולכך שנכנס לישראל לצורכי פרנסה וללא עבירות נלוות.

8.באיזון בין השיקולים השונים כאמור ולאור האמור בהלכה אשר נקבעה ברע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (05.05.09), יש להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה מידתית וכן עונש מאסר על תנאי.

9.ב"כ הנאשם טען כי מדיניות התביעה היא להגיש כתב אישום בגין עבירות שהיה בלתי חוקית אך מכניסה שלישית לישראל שלא כדין וכי הנאשם הופלה לרעה משום שהועמד לדין לאחר כניסה שנייה לישראל שלא כדין.

דינה של טענה זו להידחות. כפי שנפסק ברע"פ 3173/09 פראג'ין נ' מדינת ישראל הנ"ל, הגם שעל שהיה ראשונה בישראל שלא כדין אין ממהרים להעמיד לדין, אין בכך כדי למנוע מן התביעה להעמיד לדין גם על שהיה ראשונה שלא כדין. כאשר מדובר בשהייה שנייה בישראל שלא כדין, נפסק כי העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, לשם הרתעה, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות - דבר המלמד כי על שהייה שנייה בישראל שלא כדין, ודאי שאין התביעה מנועה מלהעמיד לדין. (ר' סעיף כ"א לפסק דינו של כבוד השופט א' רובינשטיין).

10.אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל למשך 10 ימים שמניינם החל מיום מעצרו, 25.03.12.

ב. 2 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

11.זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ב, 04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: