מדינת ישראל נ' אלעביד

החלטה

בפני בקשה של התביעה לחלט שני כלי רכב שנתפסו על ידי המשטרה, לאחר שהנאשם נתפס בשני מקרים שונים, מסיע שלא כדין בכלי הרכב אלה תושבי הרשות ,שאין בידם אישורי כניסה ושהייה כדין: בתאריך 16.12.12 נתפס רכב הונדה סיוויק, ובתאריך 2.2.13 נתפס רכב מזדה.

לאחר שהנאשם הורשע , התובע מבקש חילוט כלי הרכב בהתבסס על סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר חיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969 (להלן: הפסד"פ").

הסניגור טוען כי לא יכולה התביעה לבקש חילוט הרכב על פי סעיף זה, שכן קיים סעיף ספציפי , סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה") והוראת השעה ,המקנה סמכות לבית המשפט לחלט כלי רכב בגין העבירה בה הורשע הנאשם, וכן הנחיה שבאה בעקבותיה, של פרקליט המדינה, מספרה 2.15 (להלן: "ההנחיה") שעניינה, מדיניות האכיפה של המעסיקים, מסיעים ומלינים שוהים בלתי חוקים מה- 12.9.10.

הדיון נדחה להיום כדי לאפשר לתביעה להגיב לטענות הסניגור, אך זו הסתפקה בהמצאת רע"פ 4105/06 באסל ג'אבר נ' מדינת ישראל ואח', תק-על, 2007 (1), 17 (להלן : "הלכת ג'אבר"), אך לא התייחסה לטענה כאילו הנחיית פרקליט המדינה מחייבת התביעה כנטען.

לשאלת ביהמ"ש התובע טען כי על אף ההנחיה אין מניעה לבקש חילוט כלי הרכב על פי סעיף 39 לפסד"פ. בנסיבות אלה גזר דינו של הנאשם וציינתי כי ההחלטה בדבר החילוט תצא בנפרד.

המצב המשפטי

פרק רביעי לפסד"פ עניינו תפיסת חפצים.

סעיף 32 קובע סמכות המשטרה לתפוס חפצים, כשבסעיף (א) מציין כי רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעבר, או עומדים לעבור, עבירה, או שעשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

סעיף 34 מתייחס למסירת התפוס על פי צו וקובע כי על פי בקשת שוטר או אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ ימסר לתובע זכות או לאדם פלוני או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט – הכל בתנאים שיקבעו בצו.

סעיף 35 קובע כי אם תוך 6 חודשים מיום התפיסה או מהיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט ולא ניתן צו, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם שמידיו נלקח, אך רשאי בית משפט שלום, על פי בקשת שוטר או אדם מעונין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע.

סעיף 36 קובע כי אם הוגש החפץ כראיה, רשאי בית המשפט, בין בפסק דין ובין בצו מיוחד, לצוות מה יעשה בו ונקבע שהוראות הסעיף באות להוסיף על סמכויות בית המשפט לפי כל דין אחר, ולא לגרוע מהן.

סעיף 37 קובע כי אם לא הוגש החפץ כראיה לבית המשפט, אם היה משפט נגד אדם על עבירה שעבר בחפץ או לגביו, רשאי בית המשפט לצוות כאמור בסעיף 34 . לא ניתן צו לפי סעיף 34 או שלא היה משפט על עבירה כאמור, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם שמידיו נלקח.

סעיף 39 עניינו צו חילוט.

סעיף (א) קובע כי על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס בסעיף 32 או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו, הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם.

(ב)...

(ג) צו חילוט לפי סעיף זה יכול שינתן בין בגזר דין ובין על פי עתירה מטעם תובע.

סעיף 12 א' לחוק הכניסה קובע:

ס"ק (ג) (1) המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, באחת מהנסיבות כמפורט להלן, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61 (א)(3) לחוק העונשין:

(א) נעשה שינוי ברכב, לרבות הוספת תוספת או התקנת מיתקן, במטרה להסתיר את התושב הזר השוהה בישראל שלא כדין;