מדינת ישראל נ' אלנאבארי

החלטה

בפני בקשה של המדינה להורות על פסילתו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

בקשה זו נשענת על סעיף 46 ב (א) בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב לפיהן פגע עם רכבו עת נסע לאחור בפעוטה בת שנתיים (בת אחותו) וגרם לכאורה למותה.

הצדדים אינם חלוקים כי האירוע נשוא תיק זה התרחש לפני כשנה וארבעה חודשים ולאחר פסילתו המנהלית של המשיב, הוא שב לנהוג ללא כל מגבלה וכך הוא נוהג עד היום.

לשאלת בית המשפט מדוע הגישה הפרקליטות את הבקשה רק ביום 27.3.12 , השיב התובע כי המדובר בשיהוי של 9 חודשים "בלבד" וכי העיכוב בהגשת הבקשה נובע מעומס עבודה בפרקליטות.

עוד הוצג והוכח כי המשיב בעל רישיון נהיגה משנת 2005 ולחובתו 11 הרשעות (כולן עבירות קנס ועבירת ביטוח אחת)

דיון -

תיקון פקודת התעבורה ע"י הוספת סעיף 46 ב (א) הפך הלכה למעשה את הנטלים להוכחת המסוכנות או היעדרה במקרה נתון.

די כי אדם יהיה מעורב בגרימת תאונה בה אדם אחר מצא את מותו כדי שתקום כלפיו חזקת מסוכנות אשר תוביל לפסילתו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

הנטל לאחר התיקון בחוק הוא על ההגנה להוכיח היעדר מסוכנות של הנהג הרלוונטי.

המדובר בנטל שאין זה פשוט להוכיחו שכן לנסיבות המקרה ולעבר תעבורתי משקל רב בהערכת המסוכנות וגרימת מוות לכשעצמה הופכת על פי רוב התנהגות של נהג לכזו שיש בה פוטנציאל סכנה הנלמד מתוצאות ההתנהגות.

במקרה שבפני נהג המשיב לאחור ברכב פרטי וגרם בכך לפגיעה קטלנית לכאורה בפעוטה בת שנתיים.

קריאת הראיות מראה כי שאלת שדה הראייה ויכולתו של המשיב להבחין במנוחה נבדקה ונמצא כי יכול היה להבחין בה.

יחד עם זאת אני מסכים עם ב"כ הנאשם כי כירסום חל בקביעה זו שכן מיקום המנוחה עובר לנסיעה לאחור והגעתה למיקום בו נגרמה פגיעתה עדיין אינו ברור לחלוטין מהראיות שבתיק.

בתיקים מסוג זה חשיבות גדולה להבנת הדרך בה קטין מגיע למצב בו הוא ממוקם מאחורי רכב.

שאלת השגחת ההורים, ציפיות הנהג להמצאות קטינים באזור, יכול האבחנה בתנאי התאורה הספציפים במקום, כל אלו ואחרים עדיין לא נתמכים בראיות מוצקות בחומר החקירה ועל פניו המדובר בראיות לכאורה שחל בהן כרסום.

עברו התעבורתי של המשיב כנהג מקצועי אינו חריג ואינו מעיד על מסוכנות חריגה ממנו.

אני מסכים עם ניתוח העבר התעבורתי כפי שהציג אותו הסנגור.

שני הנתונים לעיל מעמעמים את מסוכנותו של המשיב, אך ספק בעיני אם היה די בהם כדי לקבוע שחזקת המסוכנות הנלמדת מדרך נהיגתו של המשיב בפרשה זו נסתרה.