מדינת ישראל נ' אלמסאלמה(עציר) ואח'

נוכחים:ב"כ המבקשת עו"ד קסלר

המשיב 1 וב"כ עו"ד סוועד

מתורגמנית בית המשפט לשפה הערבית הגב' רנין דראושה

החלטה בעניינו של משיב מס' 1

1.הדיון בבקשה בעניינו של משיב מס' 2 לא התקיימה לבקשתו, לכן מתייחסת ההחלטה רק למשיב מספר 1 (להלן: "המשיב").

2.לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 1299-06-10. בכתב האישום מיוחסות לו העבירות הבאות:

א.חמש פריצות לרכב עבירה לפי סעיף 413 ד' סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.חמש גניבות מרכב עבירה לפי סעיף 413 ד(א) לחוק העונשין.

ג.החזקת רכוש חשוד כגנוב עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

ד.חמש עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה").

3.בבואי לדון בבקשה עלי לבוחנה בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). סעיף זה קובע את הכללים למעצרו של אדם עד תום ההליכים לאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין.

4.המבקשת טוענת לקיומן של ראיות לכאורה ומפנה לעדויות שבתיק החקירה.

5.המשיב מודה בשהייה בלתי חוקית והסניגור טוען כי מדובר בכניסה אחת לישראל ולא בחמש כניסות. המשיב מודה שהיה ליד משיב 2 בעת המעצר וטוען כי אין לו כל קשר לחפצים שנתפסו אצל משיב 2. עוד טוען הסניגור, כי כל שניתן להאשים את המשיב זה בהחזקת רכוש חשוד כגנוב ולא בפריצה.

6.הספקות שמעורר הסניגור ידונו ויתבררו בעת שמיעת הראיות בתיק העיקרי. אני קובע, כי יש ראיה לכאורה לביצוע העבירות, ככל הדרוש לבקשה זאת.

7.משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמת המשיב בעבירות המפורטות בכתב האישום, עליי לבחון, אם קיימת עילה המצדיקה את החזקתו במעצר.

8.כדי להיענות לבקשה, יש להוכיח סכנה לבטחון אדם או הציבור. הסניגור טוען שלא מדובר בסכנה הנשקפת לציבור, בעיקר לאור העובדה שמדובר בעבירות רכוש ולכן ניתן לשחרר את המשיב בתנאים שיבטיחו את התייצבותו למשפטו.

9.נכון שמדובר בעבירות רכוש אבל מסוכנות המשיב נמדדת בהתחשב בעברו ובעובדה שתלוי לו מנגד מאסר מותנה להפעלה ואלה מקימים עילת מעצר בעניינו.

10.משהגעתי למסקנה שיש עילה המצדיקה את מעצרו של המשיב, עלי לבחון את התנאים המגבילים על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים עפ"י הוראות סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים הקובע שאין לעצור אדם אלא אם ברור שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של המשיב פחותה.

11.לאחר ששקלתי את כל נסיבות המקרה, מסקנתי היא כי בהתחשב בעברו של המשיב לא ניתן להשיג את מטרות המעצר באלטרנטיבה החמורה פחות מן המעצר עצמו ואני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 1299-06-10.

ניתנה והודעה היום כ"ד סיון תש"ע, 06/06/2010 במעמד הנוכחים.