מדינת ישראל נ' אלמלח

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בכך שנהג ברכב ולא איפשר להולך רגל שהחל לחצות במעבר חציה להשלים את החציה בבטחה, זאת בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בענינים הבאים:

1.הנאשם נהג ברכב מ.ר 77-359-75 ביום 24.5.12 בשעה 12.38, או בסמוך לכך כשהוא נוסע בתל אביב על רח' שאול המלך ממערב למזרח בנתיב השמאלי כשהוא מתקרב לצומת עם רח' הנרייטה סולד.

2.במקום נמצא מעבר חציה המסומן ע"י תמרורים מעל ומצידי המעבר וע"י המהבהבים.

3.הנאשם מאשר כי אמר לשוטרת: "יתכן שאת צודקת ולא הבחנתי בו".

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה: הולך הרגל חצה את מעבר החציה מדרום לצפון כשהוא נמצא על הפס השלישי מתוך שבע ונאלץ להפסיק את חציית המעבר מאחר והנאשם המשיך בנסיעה רצופה. השוטרת עמדה רגלית על רח' שאול המלך מול רח' נמיר מס' 1 עם הפנים למעבר החציה, כ - 50 מ' מזרחית למעבר החציה.

לטענת הנאשם: לא היה שום הולך רגל על מעבר החציה, השוטרת עמדה במפרץ בסמוך למעבר החציה.

דיון והכרעה:

1.השוטרת ע"ת מס' 1 רס"מ בתיה רוקח רשמה דו"ח מפורט המתאר את ביצוע העבירה ע"י הנאשם (מוצג ת/1) ועדותה התבססה למעשה על הדו"ח אשר נרשם במועד הארוע.

2.הארוע התרחש באור יום כשיש קשר עין רצוף, כאשר השוטרת צופה לעבר מעבר החציה.

3. בעת קבלת הדוח אמר הנאשם בין השאר כי "יתכן שאת צודקת ולא הבחנתי בו".

בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי למעשה לא היה הולך רגל על מעבר החציה והתגובה היתה לצורך שכנוע השוטרת ומתוך כוונה לנסות לסיים את הארוע (ש' 7, 8 ו – 28 בעמ' 4 לפר'), ואולם גרסה זו לא הוצגה בפני השוטרת ואף לא נטענה בעדות הראשית של הנאשם. לפיכך יש לראות בדברי הנאשם ראשית הודיה .

4.לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את העדויות, שוכנעתי כי השוטרת ראתה את העבירה המיוחסת לנאשם , לפיכך אני מעדיף את עדות השוטרת שמסרה עדות החלטית ואמינה על פני עדות הנאשם.

לאחר שהזהרתי את עצמי כי אני עושה זאת על סמך עדות יחידה, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום .

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ג , 19 מרץ 2013, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: