מדינת ישראל נ' אלמלח(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה להורות על איסור פרסום שמו של המבקש, במסגרת ההליכים המתנהלים כנגדו בת"פ 26161-09-11.

2.כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה וניסיון למעשה מגונה בבחורה צעירה שפגש בשדות הסמוכים לקיבוץ עין הנציב, כאשר זו יצאה להליכה רגלית.

3.ב"כ המבקש ביקשה להורות על איסור פרסום שמו של המבקש, ולו באופן זמני, בטענה כי בהיותו אב לילדים קטינים יגרום לו הפרסום לנזק בלתי הפיך, עד כדי תיוגו כפדופיל בעיר מגוריו. לדבריה יש להורות על איסור הפרסום בעיקר נוכח העובדה כי מדובר במדרג הנמוך של העבירות, מה עוד שמקומו הראוי של הפרסום יגיע, אם יורשע המבקש בדין בסופו של יום.

4.מנגד טענה ב"כ המאשימה כי אין מקרה זה נמנה על החריגים בהם יש לחרוג מכלל פומביות הדיון, ביתר שאת כאשר במקרה דנן לא ניתן להצביע על נזק כבד או משמעותי העלול להיגרם למבקש. עוד ביקשה להדגיש את חשיבותו של האינטרס הציבורי הכרוך בפרסום שמו של המבקש, פרסום אשר יתרום לגילוי ומיצוי חשיפת האמת, היה וקרו מקרים דומים נוספים מצד המבקש.

5.פרסום תוכן הדיון המשפטי וכן פרטיהם המזהים של אלה הנוטלים בו חלק, הוא פועל יוצא של עקרון פומביות הדיון המורה כי הליכים משפטיים יתנהלו בפומבי ובדלתיים פתוחות.

6.עקרון פומביות הדיון מעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עקרון זה הינו "אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו" (ראו למשל ע"פ 9695/10 אבו ערישה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23/1/11, פורסם ב"נבו", להלן: "עניין אבו ערישה"; בש"פ 8698/05 אזולאי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19/10/05, פורסם ב"נבו"), והכלל הוא שאין פוגעים בעיקרון פומביות הדיון אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק, או על-פי החלטת בית המשפט מכוח עילות מפורשות שנקבעו בחוק.

7.עוד נקבע, כי את החריגים לעקרון פומביות הדיון, יש לפרש על דרך הצמצום וכי אין לחרוג מעקרון זה, אלא "לאחר שקילה זהירה ועל דרך הצמצום" (עניין אבו ערישה הנזכר וגם ר"ע 176/86 פלונית נ' פלוני, פ"ד מ(2), 497, 499).

בתוך כך נקבע כי "לעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון" (בג"ץ 10833/07 ראובני נ' משטרת ישראל, ניתן ביום 30/11/09, פורסם ב"נבו").

8.לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על המקרים המיוחדים המצדיקים חריגה מעיקרון פומביות הדיון, לאחר שלא הצביע על נזק חריג שעלול להיגרם לו מהפרסום, לבד מהנזק המובנה הנלווה לעבירות מן הסוג המיוחס לו בכתב האישום.

אכן, מטיבן של העבירות המיוחסות למבקש, פרסום שמו עלול להמיט קלון עליו ועל בני משפחתו, בהם ילדיו הקטינים. אלא שאין באלה כדי לגבור על פומביות הדיון ולמנוע את הפרסום, וביתר שאת שעה שמדובר במי שכבר הוגש כנגדו כתב אישום (ראו והשוו בש"פ 4814/05 ביטאר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26/7/05, פורסם ב"נבו" וגם בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658).

9.משלא הצליח המבקש להראות כי עניינו נכנס בגדר החריגים לעקרון פומביות הדיון, אני מורה על דחיית הבקשה.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים מיידית.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"א, 15 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: