מדינת ישראל נ' אלמו

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

ב"כ המשיב עתר לדחיית הדיון לצורך לימוד החומר ולצד זאת עתר כי כבר בעת הזו אשקול אפשרות שחרורו של המשיב.

מלכתחילה בבקשת התביעה הביעה התביעה הסכמתה לשחרורו של המשיב בחלופת מעצר בתנאים הכוללים בין היתר מעצר בית מלא שלא בכתובת אביו של המשיב אותו תקף המשיב.

במהלך הדיון הוברר כי כנגד המשיב מתנהל הליך בבית המשפט השלום בראשון לציון בעבירה של תגרה, שם לא מתייצב המשיב לדיונים בענינו. לפיכך הוצאו כנגדו צווי הבאה שהאחרון מביניהם הינו צו הבאה ללא שחרור.

בנסיבות הללו עתרה ב"כ המבקשת לתקן את הבקשה תוך שמודיע כי התביעה תעמוד על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח ולא תסכים לחלופת מעצר בענינו.

כמו כן הודיעה כי לעילת המעצר הנטענת בדמות מסוכנות מצטרפת בעת הזו עילה נוספת בדמות החשש להמלטות מאימת הדין.

ב"כ המשיב טען כי הבסיס לבקשת המעצר של התביעה הינו כתב האישום ועל בסיסו יש בראש ובראשונה לבחון את עילות המעצר.

לדבריו, מקריאת כתב האישום, על פניו עולה כי גם אביו של המשיב תקף את המשיב, והוא אשר הפעיל כוח ראשון על המשיב ובנסיבות הללו לכאורה, תקף המשיב את האב כמפורט בכתב האישום.

בנסיבות האלו טוען ב"כ המשיב כי לא קמה עילת מעצר בענינו של המשיב ויש להורות על שחרורו לאלתר בתנאי הרחקה בלבד מהמשיב.

ב"כ המבקשת טענה לקיומה של מסוכנות הנלמדת נוכח המיוחס לנאשם בכתב האישום. חומרתה של התקיפה המתוארת וגרימת החבלה למתלונן.

ב"כ המבקשת הדגישה כי מדברי העדים עולה כי המשיב ביצע את המיוחס לו שעה שהיה תחת השפעת אלכוהול והפנתה את בית המשפט לדברי בני משפחתו של המשיב הטוענים כי הם חוששים מפני המשיב אשר מרבה לעשות שימוש לרעה באלכוהול. מתארים אותו כאדם אלים אשר בכל העת מקלל, מאים, ודורש כסף או אלכוהול.

לדבריה מסוכנותו של המשיב מתעצמת נוכח עברו הפלילי המלמד כי אין זו הפעם הראשונה שהמשיב עושה שימוש באלימות.

לחובת המשיב עבר פלילי הכולל 4 הרשעות קודמות בשורה ארוכה של עבירות אלימות, החזקת סכין, עבירות כנגד שוטרים, הפרת צווי בית משפט, הפרת הוראה חוקית, תגרה, ועבירות סמים.

לצד זאת טענה ב"כ המבקשת כי קמה ועולה עילה נפרדת של חשש להמלטות מאימת הדין ובהצטרף שתי העילות הללו, אין מקום להורות על שחרורו של המשיב בחלופה ובוודאי לא באותם תנאים להם עותר ב"כ המשיב דהיינו הרחקה בלבד מהמתלונן.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, עיינתי בתיק החקירה ובפרוטוקולי הדיונים בתיק האחר שמתנהל כנגד המשיב, באתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להעתר לבקשת הסנגור להורות על שחרורו של המשיב בתנאי הרחקה בלבד.

גם אם אקבל טענת ב"כ המשיב לפיה המעשים המיוחסים למשיב אינם מצויים ברף הגבוה של עבירות האלימות, והם תוצאה של כוח שהופעל כלפיו מצד המתלונן, עדיין מקריאת מלוא החומר מצטיירת תמונה של אדם אלים אשר מטיל חיתו על בני משפחתו.

אביו של המשיב מתאר כי אכן תפס בידו אך זאת מכיון שהמשיב השתולל וצרח בלובי הבנין, וכל שביקש היה להכניסו הבייתה על מנת שלא ימשיך בהתנהגותו זו לעיני השכנים.

בתגובה נהג המשיב אלימות קשה כלפי אביו כמפורט בכתב האישום.