מדינת ישראל נ' אלכסנדר שרמיגין

בפני

סגן נשיא אינאס סלאמה 3 בנובמבר 2011

הכרעת דין

1.         לנאשם הנ"ל יוחסה עבירה של נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב היה בתנועה, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. (להלן: "תקנות התעבורה").

האירוע הנטען הינו מיום 24.5.10, בשעה 12:15

2.         הנאשם כפר, באמצעות בא כוחו, בעובדות כתב האישום לרבות בנהיגה וגם בכך שהשיחה לא היתה באמצעות הדיבורית.

3.          מטעם התביעה העיד עורך הדו"ח, רס"ר עופר קרני (להלן: "השוטר" או "עד התביעה"), אשר חזר על נסיבות המקרה שנרשמו על ידו ולפיהם הבחין בנאשם שנהג ברכב לבדו כשהוא מחזיק בידו הימנית מכשיר טלפון נייד בצבע כסוף ומדבר בו בעזרת קירובו לאוזנו הימנית וזאת ממרחק של כמטר אחד בעת שנסע במקביל אליו עם אופנוע משטרתי.

דברי הנאשם שנרשמו במעמד עריכת הדו"ח היו: "עניתי לשיחה, יש לי דיבורית ברכב, קניתי בדיוק בשביל המטרה הזו".

            בחקירתו הנגדית העיד השוטר, כי המרחק שנרשם על ידו בדו"ח מתייחס למרחק שלו מהנהג ולא למרחק של מכשיר הטלפון מפיו של הנהג.

4.         הנאשם העיד, כי באותה תקופה רכש רכב ומיד רכש דיבורית בלוטוס על מנת שיוכל לשוחח באמצעותה בזמן נהיגה. ביום האירוע הגיע לתמרור עצור, עצר, שמע צלצול של הטלפון ואז קירב את המכשיר ולחץ על מנת להפעיל את הדיבורית. הוא הוסיף; "קירבתי את המכשיר ולחצתי, אמרתי – הלו, כדי לשמוע את הבן אדם ברמקולים והגיע השוטר. אני עניתי ואפילו לא שמעתי, לא הספקתי". הנאשם הכחיש כי המכשיר היה קרוב לאוזן והדגים במהלך עדותו כיצד לטענתו אחז בו (עם יד ישרה), וכשהוא בעצירה. לפי הנאשם, "באותה שנייה הגיע השוטר מאחורה".

5.         לאחר ששמעתי את השוטר ואת הנאשם, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, מצאתי שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר. זאת עשיתי בהיותי ער לכך שעדותו של עד התביעה הינה עדות יחידה במשפט פלילי ולאחר שהתייחסתי אליה בזהירות, אולם, עדות זו הותירה עליי רושם חיובי ואמין ושוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את עובדות המקרה לאשורן.

6.         אני מאמין לעד התביעה כי הוא הבחין בנאשם מחזיק את הטלפון הנייד בידו הימנית כשהוא מדבר בו בעזרת קירובו לאוזנו הימנית, וזאת בעת שהרכב היה בנסיעה. הדו"ח שערך השוטר היה מפורט כדבעי, עדותו הייתה אחידה ומהימנה והחקירה הנגדית לא הצליחה לערער או לפגוע באמינותו וברושם החיובי שהוא הותיר.

אני מאמין לשוטר כי המרחק שצוין על ידו בנסיבות, מרחק של 1 מטר, הינו המרחק שלו מהנהג וכי לא מדובר במרחק של מכשיר הטלפון הנייד מהנאשם. דבריו של השוטר לפיהם בכל דו"ח תנועה שהוא רושם הוא מציין את המרחק שלו מהנהג ולא את המרחק של המכשיר מהפה, מקובלים עליי, הן בשים לב לרושם שהותיר השוטר ומאחר ודברים אלה עולים בקנה אחד עם הפירוט הנדרש משוטר שרושם דו"ח התנועה, שכן המרחק מהנהג חשוב הן לעניין שדה הראייה והן לעניין שמירת קשר עין.

7.לעומת זאת, בשים לב להתרשמותי מהנאשם אני דוחה את גרסתו וקובע כי לא עלה בידו לסתור את עדותו האמינה של השוטר. גרסת הנאשם לפיה החזיק את מכשיר הטלפון אך ורק לצורך הפעלת הדיבורית וכי לא דיבר באמצעותו, אינה מקובלת עליי.

גרסתו של הנאשם בבית המשפט בכל הנוגע לטענתו כי החזיק בטלפון בעת שהיה בעצירה היא גרסה כבושה ומאוחרת והעלאת הגרסה בבית המשפט יש בה כדי לפגוע באמינות גרסתו בכלל. מדובר בניסיון של הנאשם להרחיק את עצמו מביצוע העבירה הנטענת, ניסיון שהיה שזור לאורך כל עדותו, כגון טענותיו כי לא ידע מי התקשר או כי הוא נוטל את מכשיר הטלפון לידיו מבלי להסתכל עליו.

8.משדחיתי את גרסתו של הנאשם כי לא דיבר באמצעות הטלפון הנייד שהיה קרוב לאוזנו, מתייתר הצורך לדון בטענה לפיה הסרת היד מההגה לצורך הפעלת דיבורית עולה בקנה אחד עם דרישת התקנות. עם זאת ולמעלה מהצורך אציין, כי הפעלה של דיבורית אמורה להיעשות מהדיבורית עצמה או למצער, ממכשיר הטלפון כשהוא מונח "באופן יציב המונע את נפילתו", כלשון התקנה. נטילת הטלפון ליד ואחיזה בו לצורך הפעלת דיבורית, אינה יכולה לדור עם נוסח התקנה שכן אין לומר שמדובר בפעולה שנועדה "להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה".

יתרה מכך, תקנה 28(ב)(1) לתקנות התעבורה אוסרת על נהג רכב, בעת שהרכב בתנועה, לאחוז בטלפון קבוע או נייד ולהשתמש בהם אלא באמצעות דיבורית. אי לכך, אם נאסר לאחוז במכשיר, הרי שגם אם הייתי מקבל את גרסת הנאשם לפיה אחז במכשיר על מנת להפעיל את הדיבורית, לא היה בכך כדי לפטור אותו מאחריות שכן בעצם האחיזה עובר הוא על הרישא של תקנה זו. כל עוד נוסח התקנה הינו כזה, אין מנוס מקביעה כאמור.

9.        בנסיבות אלה, אני קובע כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מהכרעת הדין ותזמנם לטיעונים לעונש ליום 29.11.11 בשעה 09:10.

המזכירות תשלח עותק מהכרעת הדין לצדדים ותזמנם לישיבה שנקבעה.