מדינת ישראל נ' אליאס

הכרעת דין

הנאשמת גב' ענת אליאס (להלן: "הנאשמת") הואשמה בעבירה על תקנה 47 (ה') (5) (עקיפה בקו לבן ) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961.

מטעם התביעה העיד השוטר פקד עוזי שמו (להלן: "השוטר") ואף הוגש דוח שרשם וסומן ת/1 . עדותו הייתה ברורה וחד משמעית ועל פיה הנאשמת החלה וסיימה את העקיפה בקו לבן.

אין חלוקי דיעות כי קודם לנאשמת עקפה מונית את המשאית שהייתה לפני רכב המשטרה. הסדר היה אם כן משאית, רכב השוטר, ורכב הנאשמת, ומונית. הנאשמת העידה לפניי כי רצתה לעקוף אך המונית נדחפה ועקפה קודם את רכב השוטר והמשאית ואחריה נסעה היא.

השוטר העיד כי המונית החלה במקווקו וסיימה בפס לבן , בעוד הנאשמת החלה וסיימה בפס לבן. אציין כי משפטית די בכך שסיימה בקו לבן ואפילו בכך שחצתה עם אחד מגלגליה את הקו הלבן.

כל התיאורים משתלבים , ואפילו אם נלך לטובת הנאשמת , ייתכן מאוד שתיכננה לעקוף בפס מקווקו אך אז נדחפה המונית והנאשמת המתינה עד שסיימה והקו כבר היה לבן.

אין כל הסבר לגרסת ההגנה מדוע טעה השוטר בצורה כה קשה. אציין שוב כי אין חלוקי דיעות בסדר העקיפות ובסדר הרכבים.

באשר לתמונות ולסקיצה , הללו לא שורטטו בקנה מידה , ואין הם עוזרים לנאשמת.

לסיכומו של דבר לאחר ששמעתי את הצדדים, ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה ובגרסה מול גרסה החלטתי להרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום

ניתנה והודעה היום כ"ד תמוז תש"ע, 06/07/2010 במעמד הנוכחים.

אברהם טננבוים, שופט

גזר דין

הנאשמת בפני הורשעה בעקיפה בפס לבן. אין חולק כי מדובר בעבירה חמורה הגורמת לתאונות דרכים. מצד שני מנסיבות האירוע נראה כי מדובר בטעות ולא בעקיפה בכוונת תחילה.

עברה של הנאשמת איננו מכביד , אך גם איננו צח כשלג.

לאח ר ששקלתי ואיזנתי בין האינטרסים השונים נראה לי שדרישת התביעה קשה מדי בנסיבות העניין .

לאור כך, אני דן את הנאשמת כדלהלן:

א.לפסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך חודש ימים . הנאשמת תפקיד רשיונו עד ליום 7.10.2010 .

הוסבר לנאשמת כי חובתה להפקיד רשיונה במזכירות בית המשפט ושאם לא כן מחד פסול מלנהוג ומאידך הפסילה תחל לרוץ רק מיום ההפקדה.

הנאשמת מוזהרת שהעונש המקובל על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל.

ב.קנס בסך 400 ₪ . הקנס ישולם עד ליום 6.10.2010 עקב השביתה המזכירות תשלח שובר לנאשמת.

ג.פסילה על תנאי של חודשים ל – שנתיים , אם תעבור העבירה בה הורשעה או כל עבירה מהתוספת הראשונה או השניה לפקודת התעבורה.