מדינת ישראל נ' אליאב

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש, בגין אי ציות לתמרור ב-36 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה וסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו וביום 7.2.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד באסם עבד סאלם, רוכב הקטנוע המעורבת והוגשו המסמכים הבאים:

ת/1 – תעודות רפואיות בעניינו של העד

ת/2 – הודעת נאשם

ת/3 – לוח תצלומים

ת/4 - סקיצה

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד והוגש אישור מחברת השכרה, שסומן נ/1

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותו של עד התביעה והראיות שהוגשו:

ביום 13.6.10, בסמוך לשעה 09:00, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב אפ"ק, מכיוון מערב לכיוון מזרח, הגיע לצומת עם רחוב נחמה ועל אף תמרור ב-36 המוצב בכיוון נסיעתו, לא נתן זכות קדימה לרוכב המעורב, שנסע אותה עת ברחוב נחמה, מכיוון צפון לכיוון דרום ומשמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, חסם דרכו ושני כלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה, נחבל בגופו המעורב חבלות של ממש – שברים פתוחים ברדיוס ובאולנה ימין ופריקה עם שבר של שורש כף היד, שהצריכו ניתוח לשם איחויים ואשפוז למשך 5 ימים ורכבו ניזוק. מעדותו של המעורב, עולה כי נקבעו לו אחוזי נכות בעקבות חבלות אלה.

להלן גרסת ההגנה, כעולה מעדות הנאשם ועדת ההגנה בבית המשפט:

הנאשם נהג כאמור, ביציאה ממקום חניה סמוך לצומת. בהגיעו לצומת, הביט לצדדים, לא ראה אף רכב והחל בנסיעה ישר, הגיע למרכב הצומת, כאשר לפתע שמע צפירה והבחין במעורב פונה במהירות מרחוב אילת לרחוב רוחמה, דהיינו, כשהוא נמצא צומת אחד לפני הצומת בו אירעה התאונה. הנאשם המשיך בנסיעה, על מנת לפנות את הצומת לדבריו, אך המעורב, נבהל והחליק עם רכבו.

לטענת הנאשם, כאשר נכנס אל הצומת, המעורב לא היה במקום ולכן, לא ניתן לטעון כלפיו כי לא נתן זכות קדימה כנדרש על פי התמרור בכיוון נסיעתו.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי ראיות הצדדים ועדויותיהם, אני קובעת כי הנאשם אשם במיוחס לו בכתב האישום.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור ב-36, המחייב אותו ליתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים לצומת.

בהודעתו, מסר הנאשם כי בהגיעו לצומת, הביט לצדדים ולא ראה אף רכב וכאשר התקדם כמטר וחצי לתוך הצומת, הבחין ברוכב המעורב מגיע לכיוונו. הנאשם נבהל, תחילה בלם ולאחר מכן האיץ, על מנת לפנות את הצומת, לטענתו.

על פי הסקיצה שערך הבוחן, הרי שבכיוון נסיעתו של הנאשם, במרחק של מטר וחצי מקו כלי הרכב החונים, יש שדה ראיה של כ-24 מטרים לפחות, שמאלה, לכיוון רחוב אילת, ממנו הגיע המעורב.