מדינת ישראל נ' אלטורי(עציר) ואח'

החלטה

כתב-האישום

1.כנגד המשיבים הוגש כתב-אישום המייחס להם ביצוע עבירות של סחר בסמים מסוכנים לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 [להלן: פקודת הסמים] והחזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7ג' רישא לפקודת הסמים.

יחד עם כתב-האישום הוגשה בקשה למעצרם עד לתום ההליכים.

2.כתב-האישום מתאר אירוע של סחר בסם מסוג קוקאין במשקל של 150 גרם אשר התרחש ביום 28.10.13.

תחילתו של האירוע, כך על-פי כתב-האישום, בשיחה טלפונית בין משיב 1 למשיב 4, במהלכה בירר המשיב 4 האם המשיב 1 נוסע לרהט על-מנת לרכוש מאחר, שזהותו אינה ידועה, "קריסטל" – שהוא סם מסוג קוקאין. משיב 1 מסר כי הוא אוסף כסף עבור רכישת הסמים וייתכן שידחה את הנסיעה ליום למחרת. במעמד השיחה, המשיב 4 העביר למשיב 1 את מספר הנייד של אותו אחר, המשיב 1 אכן יצר עימו קשר והשניים קבעו כי המשיב 1 יגיע אליו למחרת לרכישת הסמים.

ואכן, המשיב 1 יצר קשר עם האחר ביום שלמחרת, השניים תיאמו מפגש בסמוך לביתו של האחר עם רדת החשיכה. לאחר מכן, המשיב 1 התקשר למשיבים 2 ו – 3 והורה להם להכין רכב ולהתכונן לנסיעה לרהט, שם ייפגשו עם המשיב 4 והאחר וירכשו מהם את הסם.

בטרם יציאתם לדרך, המשיב 1 צייד את המשיבים 2 ו – 3 בסכום כסף שאינו ידוע והנחה אותם באשר לפרטי העסקה. בהמשך, נסעו השניים בשעה 17:30 ברכב שבבעלות המשיב 2 על-פי הנחיות המשיב 1, אשר בירר עימם אודות התקדמות העסקה. במקביל, המשיב 1 עדכן טלפונית את המשיב 4 והאחר כי המשיבים 2 ו – 3, בדרך אליהם, את מיקומם ואת משך הזמן שייקח להם להגיע למקום המפגש.

בסמוך לשעה 19:49, נפגשו המשיבים 2 ו – 3 עם המשיב 4 והאחר במקום המפגש. המשיבים 2 ו – 3 מסרו את התשלום למשיב 4 והאחר וקיבלו תמורתו 150 גרם של סם מסוג קוקאין המכונה "קריסטל". תוך כדי שהמשיבים 2 ו – 3 עדכנו את המשיב 1, הורה להם להחזיק עבורו את הסם ומסר כי ידאג להכין את הסמים לצורך מכירתם והפצתם.

עיקרי המחלוקת וטענות הצדדים

3.ייאמר כבר, כי למעשה אין מחלוקת מצידם של ב"כ משיבים 1, 2 ו – 3, כי אכן התרחשה עסקת סמים, כשלא הוכחש כי הדוברים בהאזנות הסתר הם אכן המשיבים. עם זאת, לגישת ההגנה, פרטי העסקה – לרבות סוג וכמות הסם – אינם ידועים, לא ברור האם אכן העסקה הושלמה, וככלל התשתית הראייתית אינה מבססת את האמור בכתב-האישום ובאופן אשר מצדיק הגשתו לבית-המשפט המחוזי. בהקשר זה ייאמר, כי ברקע כתב-אישום מרובה אישומים אשר הוגש כנגד המשיבים 1, 2 ו – 3 (ו – 11 נאשמים נוספים) בבית-משפט השלום ברמלה (ת.פ. 33125-01-14) באותה פרשיה, כאשר על-פי שיקול-דעת הפרקליטות הוגש כתב-אישום נפרד לבית-המשפט המחוזי בגין עסקת הסמים המפורטת לעיל נוכח כמות הסם וסוגו.

4.ב"כ המבקשת פירטה, כי הראיות לכאורה מבוססות על האזנות סתר אליהן הפנתה, כשהמשיבים משוחחים על סמים במילות קוד, על כמויות ומחירים, הכנת סמים, אחסנתם ומכירתם. עוד הפנתה למזכרים של רכזי מודיעין אודות פרשנות מילות ה"קוד" לסוגי הסמים המסוכנים ומזכר קצין סוכנים ארצי אודות "מחירון" סוגי הסמים השונים – ונראה כי משקלם של ראיות אלו הם העומדים בסלע המחלוקת.

עוד הפנתה ב"כ המבקש למה שכינתה "ראשית הודיה" של המשיב 1, אשר הודה כי הוא סוחר סמים לפרנסתו עוד מגיל 12, מסר שהוא "מבשל" סם מסוג קריסטל, וכי גם המשיב 2 יודע "לבשל".

בכל מקרה, לגישת הפרקליטות, את שאלת סוג הסם יש לברר במסגרת התיק העיקרי.

5.ב"כ המשיב 1 טען בשם מרשו ובשם המשיב 3. הרחיב באשר למלאכותיות שבפיצול הדיונים בין הערכאות. לטענתו, אין בתשתית הראייתית הקיימת כדי להוכיח שהמדובר בסם מסוג קוקאין, אין די ראיות למשקל הנטען של 150 גרם, וספק אם העסקה הושלמה. לטענתו, התשתית הראייתית מבוססת על האזנות סתר בלבד, כאשר לא נתפס הסם המדובר – לא במהלך העסקה, לא לאחריה, לרבות לא בביתו או בבית מי מהמשיבים או במקום אחר. הסניגור סקר את הפרטים המופיעים בכל השיחות, כאשר המושגים בהם השתמשו הדוברים לצד המחירים בהם נקבו מצביעים על הקושי להגיע למסקנה כי המדובר בסם מסוג קוקאין ובמשקל המדובר. בשיחה המתעדת את מהלך העסקה עצמה עולה קושי, לגישתו, להבין כי המדובר בעסקה שהושלמה ובסופה נמסר סם במשקל של 150 גרם.

באשר ל"מילון" של רכז המודיעין ביקש לשכנע, כי אין הוא בגדר חוות-דעת ערוכה כדין כשלמעשה אין המדובר בראיה קבילה, אשר זכתה לביקורת של בתי-המשפט השונים.

6.ב"כ המשיב 2 היפנה לחלקו המצומצם של מרשו באירוע וטען, כי לא ניתן לבסס המיוחס לו על השיחות הטלפוניות בלבד, כשלא נערכו תצפיות או עיקובים. לגישתו, המדובר בראיות "חלולות" המבוססות על ספקולציות בלבד, כאשר ניתן לפרש את האמור בשיחות באופנים שונים. טען הוא בהרחבה כנגד אותו "מילון" של רכז המודיעין, כאשר בסיסה לא ברור, אין המדובר בחוות-דעת מומחה, ולמעשה עסקינן בראיה מרכזית אשר אינה קבילה.

7.ב"כ המשיב 4 טען כי לא קיימת תשתית ראייתית מספקת לענין זיהוי קולו של מרשו ואין די ראיות הקושרות בין מרשו לבין מכשיר הנייד שנתפס בביתו. לחילופין טען, כי על סמך השיחות שהתקיימו בין המשיב 1 לבין המשיב 4 גובשה, לכל היותר, עבירה של נסיון לביצוע עבירת סחר בסם או תיווך. לחילופי חילופין, הצטרף לטענות ב"כ המשיב 2 באשר ל"מילון" שנערך על-ידי רכז המודיעין.

סקירת הראיות הרלבנטיות

זיהוי המשיב 4