מדינת ישראל נ' אלחורטי אחמד

בפני

שופט אלון אופיר

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 47(ד) בתקנות התעבורה.

על בית המשפט להכריע בשאלה – האם עקף הנאשם רכב אחר כאשר הדרך לא היתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר ביצוע העקיפה בבטחה.

הנאשם עצמו בעדותו בבית המשפט אינו חולק על טענתו של ע.ת 1 לפיה יצא לעקיפת אוטובוס אשר נסע לפניו ביום 14.5.10 בסמוך לשעה 07:30 בכביש 25.

לדבריו, לאחר שיצא לעקיפת האוטובוס, זה הגביר את מהירות נסיעתו והקשה עליו את השלמת העקיפה.

ע.ת 1 נסע באותו הזמן עם ניידת בנתיב הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם כאשר לפניו רכב מסוג פורד פוקוס.

בהתאם לעדותו יצא הנאשם לנגד עיניו לעקיפה של אוטובוס כאשר רכב הפורד שלפניו נאלץ לבלום ולסטות לשול הדרך עד כמעט עצירה מוחלטת וזאת כתוצאה מהקרבה שנוצרה עם רכב הנאשם העוקף.

ע.ת 1 תאר כיצד הוא עצמו האט וסטה לצד הדרך ולאחר מכן ביצע פרסה ויצא לעצור את רכב הנאשם.

עדותו של ע.ת 1 בחקירתו הראשית (אשר נשענה ברובה על דוח מפורט וסקיצה ברורה לחלוטין) וכן חקירתו הנגדית הצביעו על עדות רהוטה, ברורה ונטולת כל סתירות.

עדותו של ע.ת 1 נמצאה על ידי אמינה לחלוטין ושיקפה בעיני את שהתרחש במהלך האירוע נשוא כתב האישום.

ע.ת 1 הסביר כי הנאשם יצא לעקיפה משטח גבוה אשר נראה היטב מנקודת ראותו וזאת אף שרכב הפוקוס נסע לפניו.

ההגנה לא ביקשה לסתור טענה זו של השוטר באמצעות ביקור במקום או חוות דעת אחרת מטעמה וולכן אני מקבל באופן מלא את טענת השוטר כי ראה את היציאה לעקיפה לנגד עיניו כאשר הנאשם יוצא לעקיפת אוטובוס בעוד הפורד והניידת ממוקמים בנתיב שמולו.

מול עדותו של השוטר ניצבת גרסת הנאשם לפיה הלכה למעשה מודה הוא כי יצא לעקיפת אוטובוס (רכב ארוך) כאשר הוא עצמו נוהג ברכב אליו רתומה עגלה והכל בכביש בו נתיב אחד בלבד לכל כיוון.

עצם ההחלטה לצאת לעקיפה בסיטואציה המתוארת, יוצרת בעיני סיכון רב לנאשם עצמו ולכל רכב שהיה בסביבה באותו הזמן.

רכב הרתום לעגלה הוא רכב שהנהיגה בו צריכה להיות זהירה שכן על הנהג לנהוג ולתמרן גם את הרכב העיקרי וגם להקפיד שלא לבצע תנועות חדות וחריגות וזאת כדי למנוע כל הינתקות אפשרית של העגלה מרכבו. החלטה לצאת לעקיפה של רכב מסוג אוטובוס ארוך, יוצרת במודע מצב בו זמן העקיפה יהיה בהכרח ארוך מעקיפת רכב פרטי, ונוצרת לכן סיטואציה מסוכנת בה רכב הרתום לעגלה יוצא לעקיפה ארוכת זמן בכביש בו עשויה בכל רגע נתון להגיע תנועה בנתיב הנגדי.

מאחר וכושר התמרון של רכב הרתום לעגלה בהכרח מוגבל יותר, המדובר במצב מסוכן שראוי היה להימנע ממנו.

יחד עם זאת, לו לא היתה כל תנועה בנתיב הנגדי, ועל אף העובדה כי המדובר במצב מסוכן בעיני, אין המדובר עדיין בעבירה על תקנה 47(ד).

אלא, שבמקרה שבפני, הוכיחה המדינה מעבר לכל ספק סביר כי שעה שהחליט הנאשם לצאת לעקיפה המסוכנת בעיני, כבר נסע בנתיב מולו רכב פורד שכן השוטר ע.ת 1 אשר נסע מאחורי הפורד ראה את תחילת מהלך העקיפה.