מדינת ישראל נ' אלחאג מוחמד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו נהג ברכב מספר 16-685-63 בהיותו שיכור בכך שסירב לתת דגימת של אויר נשוף לפי דרישת שוטר בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב, 64 ד(א), וסעיף 39 א לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961.

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

גרסת התביעה

מטעם התביעה העיד רס"מ דיגמי ארז (עת/1) אשר ערך את טופס ההזמנה לדין (ת/1),דו"ח עיכוב (ת/2) ודו"ח פעולה (ת/3).

העד העיד כי במהלך משמרת לילה, ברחוב אבא הלל סילבר, באזור התעשייה צפון בלוד, זיהה את רכבו של הנאשם נוסע בזיגזג ופוגע במעקה הבטיחות הזמני שהונח בצידי הכביש. העד ביקש מהנאשם לעצור, ניגש אליו, הבחין כי עיניו אדומות ומתגלגלות, מפיו ומרכבו של הנאשם נדף ריח אלכוהול ובתוך הרכב נמצאה כוס משקה אלכוהולי.

העד העיד כי איתו בניידת המשטרה נכחו השוטרים מתחנת לוד, ירין קשלס ואפי ביבלה.

העד לא ציין בת/1 מקום מדויק של ביצוע העבירה, אך בחקירתו הנגדית תיאר בפירוט את המקום (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 14-15) וציין כי לאחר שהנאשם נעצר וכיוון שסרב לשתף פעולה הוא נאזק. עוד נזכר העד במהלך חקירתו הנגדית כי הנאשם, לאחר שעצר את רכבו פתח את דלת הרכב וניסה להימלט ועל כן נאזק.

פרשת ההגנה

מטעם ההגנה העידו:

הנאשם אשר בחר להעיד, הכחיש את המיוחס לו והעיד כי בעת שנהג ברכב, שמע שוטר אשר כרז לו לעצור. לדבריו, רכבו נחסם על ידי ניידת המשטרה והשוטרים אותם הוא מכיר מעברו ניגשו אליו, החלו להכותו ואזקו אותו. הנאשם העיד כי בעודו אזוק ובוכה הוא נתבקש לנשוף ב"בלון", הוא סרב נוכח המכות אותן ספג וביקש כי יקחוהו אל תחנת המשטרה. לדברי הנאשם, במשך השעה שלאחר מכן רשמו השוטרים את הדוחות ושחררוהו לדרכו מבלי שנתבקש לחתום על מסמך כלשהו.

בחקירתו הנגדית הכחיש הנאשם כי שתה משקה אלכוהולי, כי נמצאה שתיה חריפה ברכבו, כי פגע במעקה הבטיחות, מכחיש כי נדף ריח אלכוהול מפיו ותמה הכיצד שחררוהו בסופו של יום לדרכו באם סברו כי הוא נוהג בשכרות וזימנוהו לשימוע להשבתת הרכב רק שלושה ימים מאוחר יותר (טופס השימוע הוגש- ת/4).

מר משה עקיבא עה/1 העיד כי הוא שערך וחתם על תעודת אחסון רכב הנאשם אשר הושבת במחסני "נעמן" (נ/1). העד העיד כי ברכב הנאשם אשר נתקבל לאחסנה נמצאו שריטות בכל הדלתות ובכנף שמאלית קדמית אך לא נמצאו כל פגיעות פח.

רס"ר ירין קשלס עה/2 נכח בעת האירוע וזומן לעדות על ידי הנאשם. העד העיד כי הוא מכיר את הנאשם במסגרת תיק פלילי אחר אשר התנהל כנגדו אשר גם שם טען הנאשם כי הוכה על ידו. העד העיד כי אינו זוכר את המקרה. לאחר שהוקראו בפניו נסיבות המקרה בטופס ההזמנה לדין (ת/1), נזכר כי הנאשם סרב לבדיקת נשיפה אף לא זכר כי הנאשם ניסה לברוח או כל אירוע חריג אחר ואף לא זוכר באם היה שימוש בכח.

דיון

עדותו של עד התביעה רס"מ דיגמי ארז, מלאה סתירות, עדותו אינה רציפה תוך שהוא "נזכר" בעובדות חדשות במהלכה. העד העיד כי לא נעשה שימוש בכוח כלפי הנאשם, לא ציין בת/1 כי הנאשם ניסה להימלט ולא ציין במסמכים כי הנאשם נאזק.

אולם, בחקירתו הנגדית, חזר בו העד מגרסתו הראשונה והעיד כי אכן הנאשם ניסה להימלט ועל כן הוחלט לכבול אותו באזיקים ולעצרו.

"ת. אני לא יודע על מה אתה מתבסס, לא כתוב שהוא התנגד למעצר, שהוא תקף שוטר, שהוא ברח, נמלט, אין לי שום סיבה להכות אותו, שמתי עליו אזיקים. אם אזיקים זה שימוש בכוח – אז כן". (עמוד 3 שורות 21-23 לפרוטוקול)

ובהמשך:

"ש. אני מפנה אותך לת/2 אתה חתום עליו, תאשר חתימתך.