מדינת ישראל נ' אלוני

גזר דין

הנאשמת הורשעה עפ"י הודאתה בגין שני אירועים בהם נהגה בהיותה בזמן פסילה!

נהיגתה גרמה לתאונת נזק (האירוע האחד, הסתיים למרבה המזל, ללא תוצאות נזקיות).

המדובר בעבירות חמורות ביותר ובדין טענה התביעה שיש לגזור על הנאשמת עונש מאסר לריצוי בפועל!

עתירתה העונשית של התביעה מהווה מתחם ענישה ראוי.

הדיון בעניינה של הנאשמת נדחה מספר פעמים תוך שביהמ"ש מנסה ליתן אפשרות לכך שבצד הענישה, יובא עניינה של הנאשמת לידיעת גורמי הרווחה ולטיפולם.

שוכנעתי כי לנאשמת בעיה אובייקטיבית באשר בהיותה מתגוררת בגפה, במקום בו התחבורה הציבורית אינה מצויה (הנאשמת ילידת 1934).

חוסר רישיון נהיגה מהווה בעיה של ממש. גזר הדין לא יכול היה להינתן קודם שיעשו פעולות למול לשכת הרווחה להבטחת קיומה היומיומי של הנאשמת וזאת בצד הענישה הראויה.

בנקודת זמן זו, ולאחר שנמסר לי כי רכבה של הנאשמת נמכר, נחה דעתי כי הנאשמת הפנימה הפנם היטב העובדה כי עליה להימנע מנהיגה.

אשר לענישה הראויה:

לנאשמת עבר נורמטיבי ובאמתחתה שנות פעילות, יצירה ועשייה לביתה ולחברה.

נמצאנו למדים כי עבדה שנים בהוראה ואף אימצה ילד.

בבוא בית המשפט לגזור דינה, עומדות לה זכויותיה.

סוף דבר –

1. לא מצאתי מקום לגזור קנס כספי.

2.הריני גוזרת על הנאשמת 7 חודשי מאסר וזאת ע"ת שבמשך 3 שנים לא תעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

3.הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים.

למען הסר ספק, הנאשמת רשאית לנהוג בקולנועית ולא ברכב המכונה "גולפית" או מיול.

זכות ערעור כחוק.

מצאתי לנכון להורות כי פרוטוקול זה, יועבר לידיעת הסנגוריה הציבורית, באשר ברצוני להדגיש ולציין לשבח את עבודתו המסורה של עו"ד מלמה, אשר מונה כסנגור ציבורי בתיק זה.