מדינת ישראל נ' אלון

החלטה

1.מונחת בפניי בקשה להארכת תנאי השחרור עד תום ההליכים.

2.נגד המשיבה הוגש, ביום 11/11/09, כתב אישום המייחס למשיבה עבירות של התעללות בחסר ישע, בניגוד לסעיף 368 ג' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תקיפת קטין, בניגוד לסעיף 368ב(א) לחוק והזנחת קטין, בניגוד לסעיף 362 לחוק.

על פי המתואר בעובדות כתב האישום, המשיבה ביצעה את העבירות כלפי ילדים שהושארו אצלה במשפחתון שנוהל על ידה.

3.ב"כ המשיבה העלה טענה מקדמית, ולפיה יש לבטל את כתב האישום, מאחר ונשללה זכותה של המשיבה לשימוע. לחיזוק טיעוניו, הניח ב"כ המשיבה אסופה של החלטות רלוונטיות.

ב"כ המשיבה טען, כי הגשת כתב האישום במועד הסמוך לפקיעת מועד הערבויות מהווה "מחטף".

4.ב"כ המבקשת ציינה, כי פרקליטת המדינה, במסגרת סמכותה לפי סעיף 60א(א) לחוק סדר דין פלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, חתמה על החלטת "פטור מחובת יידוע".

5.אין חולק, כי זכות השימוע הקבועה בסעיף 60א לחוק, הינה זכות יסוד המקנה לנחקר/נפגע אפשרות לשטוח את טענותיו טרם הגשת כתב אישום. ראה בג"צ 554/05 רס"ר אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, כב' השופטת חיות: "בגדר השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל שבדברים יש ממש. זוהי זכות הטיעון, שהיא מן הזכויות היסודיות במשפטנו...".

6.מקום בו המאשימה נכשלה ולא קיימה את השימוע, "ניתן 'לרפא' את הפגם באמצעות שימוע בדיעבד", אם כי הדבר אינו רצוי (ראה פח 1138/05 (מחוזי ת"א) מ"י נ' יעקב ארד).

7.פגמים הנופלים בהליך מנהלי אינם מביאים בהכרח לתוצאה של פסילה מעיקרא. שומה על ביהמ"ש לאזן בין האינטרסים השונים ולשקול כל מקרה לגופו של עניין. בין יתר השיקולים ישקול ביהמ"ש את חומרת ההפרה, מהות הגורם התוקף את ההחלטה המנהלית, אופי הנזק שנגרם לאדם עקב אותה הפרה והסיכוי לרפא את הפגם ולתקן את המעוות.

אל מול אלה, על ביהמ"ש לשקול את האינטרס הציבורי והנזק העלול להיגרם לציבור, אם יוחלט לבטל את כתב האישום. ראה לעניין זה רע"פ 4398/99 הראל נ' מ"י.

הדעת נותנת, שככל שמדובר בעבירות חמורות שלציבור יש עניין, שהחוטא יבוא על עונשו, בתי המשפט יימנעו מביטולו של כתב האישום, עקב אי קיומו של השימוע. לא במהרה יבטל ביהמ"ש כתבי אישום, בשל אי קיום השימוע, ותרופה זו תינתן במשורה.

8.בענייננו, כאמור, לא נפל פגם בהליך המנהלי. פרקליטת המחוז, מנימוקים שנרשמו בהחלטתה, פעלה במסגרת החוק כאשר קבעה, כי קיימת מניעה להליך השימוע.

מדובר בתרשומת פנימית של הפרקליטות, שאינה פתוחה לעיונו של ב"כ המבקשת. עיינתי בתרשומת ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתה של פרקליטת המחוז.

9.למעלה מן הנדרש אעיר, כי בפני ב"כ המשיבה פתוחה הדלת להעלות את הטענה המקדמית בפני המותב שיישב בדין.

10.לאור כל האמור, אני דוחה את הטענה המקדמית.

11.אשר על כן, אני מאריכה את תנאי השחרור עד תום ההליכים נגד המשיבה.

ניתנה והודעה היום כ"ח חשון תש"ע, 15/11/2009 במעמד הנוכחים.

חיותה כוחן, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: