מדינת ישראל נ' אלול

פסק דין

בפני ערעור המדינה על קולת העונש (עפ"ת 2238-09-10) שהוטל על המערער (בתיק פ"ל 379/08 ובפ"ל 797/09 של בית המשפט לתעבורה בירושלים), ומנגד ערעורו של המערער "על ההרשעה ועל העונש" (עפ"ת 3830-11-10 בתיק פ"ל 797/09).

נגד המערער הוגשו שני כתבי אישום בגין שתי עבירות של נהיגה בזמן שכרות. העבירה הראשונה מיום 13.6.2008 והעבירה השניה מיום 24.4.2009.

העבירה מיום 13.6.2008 מבוססת על סירוב המערער לבצע בדיקת נשיפה. בתיק זה נשמעו ראיות בפני כב' השופט א' טננבוים ולאחר שמיעת הראיות והסיכומים, קבע בית המשפט ביום 27.6.2010, כי יש מקום להרשיע את המערער בנהיגה בשכרות.

המערער הודה בביצוע העבירה השניה מיום 24.4.2009.

בגין שני התיקים, הוטל על המערער עונש פסילה בפועל לתקופה של 42 חודשים (בניכוי שני חודשי הפסילה המנהלית) ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, אם ינהג בזמן פסילה.

ב"כ המערער טען, כי המערער לא נהג בשכרות וכי, לא סירב כלל לבדיקה. יתרה מזו, לטענתו, ביקש לבצע בדיקת דם בבית חולים.

כב' השופט א' טננבוים דחה מכל וכל את טענותיו של המערער וציין, כי המערער סירב הן לבדיקת נשיפה והן לבדיקת דם. בית המשפט ציין, כי שלושה שוטרים העידו בפניו בצורה חד משמעית כי המערער סירב הן לבדיקת נשיפה והן לבדיקת דם.

המערער טען, כי העובדה שהוזמן אמבולנס מצביעה על רצונו לבצע בדיקת דם, אך אין יסוד לטענה זו.

די לעיין בעדותה של רס"ר סיון גרסון כדי לדחות טענה זו מכל וכל ולהלן ציטוט מפרוטוקול בית משפט קמא:

"ש. מהאמור בדוחות, מה תאמרי אם הנאשם יטען כי ביקש לעשות בדיקות דם?

ת. אני אשלול את זה, כי רשמתי מספר פעמים כי סירב לבדיקת ינשוף ובדיקת דם, הוא לא היה מעונין ליצור איתנו קשר, הוא השתולל, נפל על המדרכה והזמנו לו מד"א.

ש.ת. הזמנו לו מד"א לפי בקשתו, אמר שלא מרגיש טוב, שהוא לחוץ, הוא כאילו התעלף על המדרכה, נפל ולכן הזמנו לו מד"א" (עמ' 2 שורות 23-27 לפרוטוקול).

אין צריך לחזור ולומר, כי בית המשפט לערעורים אינו מתערב בענייני מהימנות. בית המשפט קמא קבע, כי הוא מעדיף את עדותם של שלושת השוטרים לפיהם המערער סירב הן לבדיקת נשיפה והן לבדיקת דם, ובעניין זה, אין מקום להתערבות.

טענה אחרת שהייתה בפיו של ב"כ המערער הייתה, שבית המשפט "הבטיח" לו, כי יטיל עליו שלילה לתקופה קצרה בתיק פ"ל 797/09.

לטענה זו אין בסיס בפרוטוקול הדיון ואולם, גם אם הייתה כוונה כזו מצידו של בית המשפט, הרי שלאחר שהוגש תסקיר מטעם שירות המבחן, לא הייתה אפשרות להטיל על המערער עונש של שירות לתועלת הציבור (בנוסף לפסילה בפועל) שכן, התברר, שלמערער תיק מוקדם יותר בגין עבירת שכרות.

יתרה מזו, עיינתי בתסקיר שירות המבחן אשר קבע, כי המערער התנהל בצורה בעייתית עם שירות המבחן וכי לאור מצבו הבעייתי, אין מקום להטלת צו שירות לתועלת הציבור על המערער.

לא למותר לציין, כי המשיבה הכחישה קיומו של הסדר ו/או הסכמה מצידה להטלת שלילת רישיון לתקופה הקצרה מעונש המינימום הקבוע בחוק.

כאמור, מנגד, מערערת המדינה על קולת העונש.

לטענת המדינה, יש להטיל על המערער (המשיב בערעור המדינה), עונש מאסר בפועל בנוסף לעונשים אשר הושתו עליו בבית משפט קמא.