מדינת ישראל נ' אלגנימאת(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות שלהלן:

שהייה בלתי חוקית בישראל - עבירה לפי 12 (1) + (1) (ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952;

הכשלת שוטר - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977;

התנגדות למעצר - עבירה לפי סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב] תשכ"ט – 1969;

תקיפה - עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

זאת בשל כך, שביום 9.12.2010, בשעה 19:42 או בסמוך לכך, שהה המשיב שהוא תושב האזור בגדרה בביתה של אורה ענקי (להלן: "הבית") שאין בידו אישור שהייה כלשהו במדינת ישראל.

בנסיבות הללו הגיעו לבית 4 שוטרים – שניים נכנסו לבית ושניים המתינו מחוץ לבית כצוות סגירה. משהבחין המשיב בשוטרים שנקשו בדלת הבית ורצו להיכנס הוא הכשיל במילוי תפקידם, בכך שניסה להימלט החוצה דרך חלון שפתח אך שהבחין בשוטרים שהמתינו מאחור הוא מיהר להיכנס פנימה כמו שהוא אומר "שיט" בהמשך משהודיע השוטר אופיר לוי על עיכובו, הכשיל המשיב את השוטרים במילוי תפקידם בכך שהפריע במהלך החיפוש, דרש לעשן סיגריה ומשסורב אמר "מה אתה רוצה שאני יעשה בלגן". בנסיבות הללו משהובילו השוטרים את המשיב מן הבית לניידת המשטרתית הוא הכשילם במילוי תפקידם בכך שלא שעה להוראותיהם וניסה לחזור הביתה. בהמשך ניסה להשתולל וניסה להימלט מהשוטרים תוך שלושת בניה הקטינים של בעלת הבית החלו לתקוף את השוטרים בבעיטות ואגרופים במטרה לחלץ את המשיב מהשוטרים. בהמשך, כשנעצר הנאשם ונאזק בידי השוטרים הוא תקף את השוטר מאור אזולאי בכך שבעט בו ודחף אותו והתנגד למעצר שהוא משתולל בתנועות גוף ומנסה להימלט.

3. ראיות לכאורה

הגם שהסניגור אינו חולק על ראיות לכאורה לגבי עבירה של שהייה בלתי חוקית, ולא בכדי הנאשם הודה בביצועה של עבירה זו, הוא עותר למחיקת כתב האישום בשל כך שהמשיב עצמו התלונן במח"ש על כי השוטרים נקטו אלימות נגדו. לטענת הסניגור, המאשימה לא קיבלה אישור שפיטה ממח"ש, הגם שהודיעה לבית המשפט במהלך הדיון בבקשה למעצר ימים שהיא מתעתדת לבקש אישור שפיטה, ובשל כך גם ביקשה הארכת ימי המעצר.

בנסיבות אלו, ותוך שהוא מפנה להנחיה מס' 2.18 שעניינה: מדיניות התביעה בתיקי חקירה בהם קיימת תלונה הדדית של שוטר ואזרח – "נוהל אישור שפיטה"" (להלן:"ההנחיות") הוא טוען שלא ניתן היה להגיש את כתב האישום אלא היה צריך להשהות את קבלת ההחלטה בתיק עד אשר תתקבל החלטה במח"ש בעניין התלונה שהוגשה נגד השוטרים. בעניין זה הוא מפנה להחלטה מס' 3 שקובעת כאמור לעיל.

אין בידי לקבל את הטענה לפיה יש לדחות את כתב האישום ולו מן הטעם שכתב האישום מתייחס לא רק לעבירות שבוצעו כלפי שוטרים, אלא גם לעבירות נוספות ובכלל זה עבירה של שהייה בלתי חוקית והכשלת שוטר שעל פי עובדות כתב האישום שהובאו לעיל, אין להם כל נגיעה לטענה הנוספת בכתב האישום לפיה הנאשם התנגד למעצר תוך שהוא תוקף את השוטרים, ובכלל שהוא תקף שוטרים.

בנסיבות בהן כתב האישום כולל לא רק עבירה של אלימות כלפי שוטרים אלא גם טענה אחרת נוספת, שלא קשורה אליה, או שנפרדת ממנה, אזיי חלה הוראת הנחיה מס' 6 באותן הנחיות שקובעת כהאי לישנא:

"מקום בו דן כתב האישום נגד האזרח במספר עבירות (ולא בעבירת תקיפת השוטר בלעדית), ניתן להגיש כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים בהתייחס לעבירות האחרות, עוד קודם לקבלת ההחלטה במח"ש, וניהול התיק נגד האזרח בעבירות האחרות ימשך כסדרו, גם אם מתנהלת במקביל לו חקירה במח"ש, ביחס לטענות בדבר שימוש בכוח על ידי השוטר. במקרים אלה עם תום חקירת מח"ש ניתן יהיה לתקן את כתב האישום, ולהוסיף לו עבירה של תקיפת שוטר".

מכאן, שלמקרה דנן כאשר כתב האישום כולל לא רק עבירת תקיפה וההתנגדות למעצר, אלא גם עבירות נוספות אולם אין כל מניעה להגיש כתב אישום בראש ובראשונה בגין אותן עבירות נוספות, ואם יש ממש בטענה לפיה לא ניתן להגיש כתב אישום בגין עבירות האלימות שלכאורה בוצעה על ידי המשיב בטרם תוכרע ההכרעה במח"ש אזיי ניתן היה להגיש כתב אישום בשתי העבירות הראשונות ואחר כך היתה מתקבלת החלטת מח"ש שמאשרת הגשת כתב האישום ניתן היה לתקן את כתב האישום ולהוסיף את שתי העבירות הנוספות.

אכן ברור שהטענה שיש למחוק את כתב האישום, ולשחרר את הנאשם – דינה להידחות. לכל היותר יש מקום להורות על מחיקת חלק מכתב האישום והשאלה אם יש חובה לעשות תיבחן להלן.

4.הסניגור מפנה להחלטה שניתנה על ידי כב' השופט אלטר בת.פ. 1866/06 (שלום עכו) לפיה כתב האישום בוטל בשל כך שלא התקבל אישור מח"ש עובר להגשת כתב האישום,אלא שמול החלטה זו קיימת פסיקה אחרת שקובעת בדיוק ההיפך כך למשל קובע בית המשפט המחוזי חיפה ב- פ"ח 7028/08 קרן סרנקו נגד מדינת ישראל שאין לבטל את כתב האישום רק בשל כך שלא התקבל אישור שפיטה ממח"ש הנימוקים הם כלהלן:

ראש וראשונה אין הוראת חוק המחייבת את בית המשפט לבטל כתב אישום בתקיפת שוטרים אם לא התקבל אישור שפיטה ממח"ש. בית המשפט מגדיר שפקודות המטה הארצי – שנדונו שם וניתן לומר את אותם דברים על הנחיות פרקליט המדינה – מחייבות את המשטרה אך לא את בית המשפט. בית המשפט איננו יכול לכפות את סדרי עבודתו למח"ש ואין הוא יכול להמתין עד שתסתיים חקירת מח"ש. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קובע שאין כל הצדקה לבטל כתב אישום שהוגש לאחר שהפרקליטות במקרה שם, ובמקרה שלנו התביעה, מצאה שיש ראיות לכאורה, והגישה את כתב האישום רק משום שמח"ש לא סיפקה אישור שפיטה.

השני – גם אם פקודות המשטרה מחייבות את בית המשפט הרי מכוונות רק כלפי תובע משטרתי אך לא כלפי פרקליט מפרקליטות המחוז. ברור שטעם זה איננו רלוונטי לענייננו אנו.