מדינת ישראל נ' אלבז

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות הבאות:

א.הפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין- עבירה על תקנות 2 (1), 2 (2), 2(7), 2(8), 4(ג), 5(2), 5(3) ו- 6(5) לתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ח-1998 יחד עם סעיפים 10א ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968;

ב.גרימת זיהום אוויר וריח חזק ובלתי סביר – עבירה לפי סעיפים 3 ו-4, יחד עם סעיפים 11 (א), 11(ב) ו -14 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א – 1961;

לפי העובדות בהן הורשע הנאשם, הפעיל הנאשם וניהל, החל מחודש אוגוסט 2008 ועד לחודש ספטמבר 2009 (כשנה), תחנת מעבר 'פיראטית' לפסולת מתכת ופסולת נוספת, כאשר עיסוק מרכזי במקום היה רכישת גרוטאות מתכת ומכירתן.

תחנה זו פעלה ברחוב המכבים בבני ברק, בסמוך לבתי מגורים ובליבה של שכונה.

התחנה הופעלה ללא רישיון מתאים ותוך ליקויים ומחדלים שונים. חלקם בעלי אופי טכני באופיים אך חלקם יוצרים פוטנציאל לפגיעה ממשית באיכות חייהם של תושבי הסביבה ובאיכות הסביבה בכלל:

במקום לא הותקנה מערכת לכיבוי אש;

במקום לא נבנו ההתקנים המתאימים למניעת חלחול תשטיפים מזיקים לקרקע ולניקוזם;

הפסולת שנותרה בתום ימי העבודה לא פונתה מהמקום;

לא התקיים נוהל לטיפול בחומרים מסוכנים;

כלי הרכב שהובילו את הפסולת לתחנה, נעו ברובם כשהם אינם מכוסים והפסולת גלויה לרוחות השמיים;

כך, לפי העובדות בהן הודה הנאשם, גרם הנאשם במעשיו ובמחדליו לריח ולזיהום אוויר חזקים או בלתי סבירים, ואף המשיך במעשיו לאחר התראה וזימון לשימוע בסתיו 2008, אליהם לא שעה כלל.

לחובת הנאשם עבר פלילי הכולל עבירות אלימות, מרמה, פריצה ועוד, כשבשנת 2005 אף ריצה עונש של שישה חודשי מאסר בפועל.

אין לחובת הנאשם הרשעות בתחום עבירות איכות הסביבה או רישוי עסקים ויש להוסיף ולציין כי העבירה האחרונה אותה עבר בוצעה בשנת 2004.

התובע המלומד, אף שלא התעלם מהודייתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה ולקיחת האחריות על מעשיו, הדגיש את חומרת המעשים העבירות ומשך זמן ביצוען.

ביצוען של העבירות סיכן את איכות הסביבה, פגע באיכות החיים של התושבים, וגם גרם סיכון של ממש לציבור.

לפיכך, עתרה התביעה לעונש של מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס 'משמעותי' והתחייבות.

הסניגור המלומד מצידו, הרחיב לעניין נסיבות ביצוע העבירות. מהראיות שהציג [נ/1-נ/10], הסתבר כי הנאשם שכר את המגרש בו הפעיל את התחנה, בחודש ינואר 2008, לאחר שהוצג לו מצג לפיו יוכל לקבל רישיון עסק לניהול מחסן ברזל. הנאשם גם השקיע מכספו כדי להכשיר את המקום לשמש לכך. ביולי 2009, לאחר קבלת צו הפסקה מנהלי מעיריית בני-ברק והעמדתו לדין לפי חוק רישוי עסקים, החל הנאשם במו"מ עם העירייה ושכר מהנדס להוצאת היתרים מתאימים. רק בשלב זה, לאחר בדיקת המהנדס, הובהר לנאשם כי לא ניתן יהיה לעולם לקבל היתר לעסק זה, והנאשם הגיע להסדר טיעון עם העירייה לפיו יינתן בהסכמה צו לסגירת העסק וייגזר על הנאשם קנס של 1,500 ₪. העסק אכן נסגר כמוסכם, והנאשם תובע כעת את משכירת המגרש בגין נזקיו, בסך של כחצי מיליון ₪ (ת"א 342-08-10 בבית משפט השלום בתל-אביב).

הסניגור מסכים, כי הנאשם אכן התרשל כאשר הקים עסק מבלי שבדק קודם לכן את היתכנותו לפי הדין, אך תולה זאת בגילו הצעיר של הנאשם וחוסר ניסיונו. מכל מקום, הנאשם 'נענש' בכישלון העסק ובחסרון הכיס הכבד שנגרם לו וקיבל אחריות כבר בשנת 2009 כפי שמוכיח ההסדר עם העירייה. כיום עובד הנאשם כמסגר שכיר, והוא מפרנס את אשתו וארבעת ילדיו.