מדינת ישראל נ' אלבאז

החלטה

בפני בקשה שכותרתה: "בקשה לביטול גזר הדין, ולחילופין לביטול תוספת הפיגורים".

עניינה של הבקשה בפסק דין שניתן בהעדרו של המבקש, ביום 4.3.2009, על ידי כב' השופט ישראל אקסלרד, במסגרתו הורשע המבקש בעבירה מסוג ברירת קנס, ונידון לתשלום קנס בסך 1,320 ₪.

נטען בבקשה, כי : "המבקש לא ידע על קיומו של המשפט וגם לא ידע על גזר הדין, אלא לאחרונה...".

בנוסף, ציין המבקש כי נפגע ביום 23.6.12 בתאונה קשה, ומאז אינו עובד, וכי מצבו הכלכלי אינו שפיר, ולטענתו אין באפשרותו לשלם את הקנס ואת תוספת הפיגורים. בסעיף 5 לבקשה, עתר המבקש להורות על ביטול תוספת הפיגורים שהצטברה ולהפחית את הקנס לקנס המקורי וכן לפרוס אותו לתשלומים.

המבקש צירף לבקשתו דרישה לתשלום חוב שקיבל מיום 17.4.13, וממנה עולה, כי חובו המעודכן הינו 2,420 ₪ נכון לאותו מועד.

בעניין זה ראוי כבר עתה לציין, כי הבקשה הוגשה ביום 2.8.2013, וזאת הגם שעל פי דרישת תשלום החוב שצרף המבקש לבקשתו ואשר אינו חולק כי קיבל לידיו, המועד האחרון לתשלומה, היה ביום 19.5.2013.

המשיבה בתגובתה ציינה כי המבקש קיבל את ההזמנה למשפט במועד ביצוע העבירות, וסירב לחתום עליה. לטענת המשיבה, אין למבקש להלין אלא על עצמו אם התעלם מההזמנה למשפט, לא שילם את הקנס נשוא ברירת הקנס ולא התייצב למשפט.

לטענת המשיבה, המבקש החל לפעול רק לאחר שקיבל התראה לפני הליכי הוצל"פ, וכי נימוקי הבקשה הינם סתמיים ואינם מגלים כל עילה לביטול פסק הדין.

המשיבה בתגובתה (סעיף 6) ציינה כי לפנים משורת הדין, לאור נסיבותיו האישיות של המבקש, אינה מתנגדת כי תוספת הפיגורים תבוטל, באופן בו המבקש ישא אך בתשלום הקנס המקורי שהושת.

דיון

המקור הנורמטיבי לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם הינו בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפיו בית המשפט רשאי לבטלו "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות, והשני – מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות:

"נחזור ונזכיר בהקשר זה, כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע ודינו נגזר. על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התיצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון ... ...דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנוגעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו. יחד עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש - וזו האפשרות השניה - שאי היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל...". רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3), 2077 , 2082 (2003).

ומן הכלל אל הפרט, כתב האישום שהוגש כנגד המבקש הינו מסוג ברירת קנס. המבקש קיבל לידיו מסמך שכותרתו: "הזמנה למשפט וכתב אישום (ברירת קנס)" והוא אותו מסמך שהוגש לבית משפט ככתב אישום (להלן: "הדו"ח").

על גבי הדו"ח שקיבל לידיו המבקש, נרשם במפורש, כי ניתנה לו הברירה לשלם את הקנס שנקבע, בתוך 15 ימים, וכי (סעיף 1 ב' לדו"ח): "אם לא תשלם את הקנס במועד, הנך מוזמן להתייצב בבית המשפט האמור כדי להישפט על העבירה האמורה, בתאריך 4.3.2009 בשעה 08:30 בבוקר".

עיון בדו"ח מלמד כי הדו"ח נמסר למבקש, ביום 2.8.2008, על ידי עורך הדו"ח, אשר ציין, על גבי הדו"ח כי הדו"ח "נמסר אישית" למבקש וכי המבקש סירב לחתום.

בנסיבות אלו, סבורני כי נסתרת טענת המבקש בבקשה, כי : "המבקש לא ידע על קיומו של המשפט... ".

המבקש לא פירט בבקשתו כל סיבה המצדיקה היעדרותו מהדיון, אלא, כאמור לעיל, טען לחוסר ידיעה, אודות הדיון.

בנסיבות אלו, לא עומד המבקש בתנאי הראשון של היעדרות מוצדקת מן הדיון.