מדינת ישראל נ' אל שרקאוי

הכרעת דין

הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

ניתנה והודעה היום כ"ח שבט תשע"ד, 29/01/2014 במעמד הנוכחים.

כב' השופטת רונית בש

סגנית נשיא

גזר דין

1.הנאשם הורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.<#6#>

2.עיון בכתב האישום בתיק זה מלמד, כי עסקינן בנאשם , שהינו תושב הרשות הפלשתינאית, אשר ביום 26/1/14 בשעה 17:37 לערך, נמצא שוהה בישוב סכנין, שבשטח מדינת ישראל, שעה שאין ברשותו היתר כניסה ושהייה כדין.

3.ב"כ המאשימה, בטיעוניה לעונש בפניי, טענה כי העונש ההולם בגין העבירה שבפנינו הינו עונש הנע בין חודש מאסר בפועל לבין 6 חודשי מאסר בפועל בציינה כי, אומנם עברו של הנאשם נקי, אולם לחובת הנאשם יש לזקוף שתי כניסות קודמות לתחומי מדינת ישראל, ללא היתר כדין, זאת בתקופה האחרונה. ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה של חודשיים וכן עונש של מאסר על תנאי.

4.מנגד, טען הסנגור המלומד בפניי, כי יש ליתן את הדעת, בנסיבותיו של תיק זה לכך שהנאשם נכנס לתחומי המדינה על מנת לפרנס את משפחתו. הסנגור ביקש לבסס את טענתו הנ"ל, בהסתמכו על לבושו המוכתם של הנאשם. הסנגור ציין כי הנאשם נכנס למדינת ישראל בכוונה לעבוד בתחום הטפסנות וכי לבושו של הנאשם מלמד כי הוא עוסק בתחום זה. אינני מקבלת את הטענה הנ"ל כטענה המוכיחה כי הנאשם נכנס למדינת ישראל לצורך פרנסת בני משפחתו ואין בהצגת לבושו של הנאשם בפני ביהמ"ש על מנת להעיד כי הנאשם עבד עובר למעצרו בתחום הטפסנות. הסנגור הוסיף וטען, כי מן הראוי בתיק זה להשית על הנאשם עונש הצופה פני עתיד בלבד, והפנה בטיעוניו לפסיקת ביהמ"ש העליון, לפיה ניתן, במקרים מתאימים, להשית על מי שהורשע בגין ביצוע עבירה של כניסה שלא כחוק לתחומי מדינת ישראל, עונש של מאסר על תנאי בלבד.

5.הערך המוגן, אשר נפגע כתוצאה מביצוע העבירה בתיק זה, הינו בטחון המדינה והחשיבות שבשמירה על בטחון תושביה, שכן בכניסתם של תושבי הרשות הפלשתינאית שלא כדין לתחומי המדינה, טמונה מסוכנות פוטנציאלית לביטחונה ולביטחון תושביה. לאמור לעיל יש להוסיף, במסגרת בחינת הנסיבות העולות מסעיף 40 ט לחוק העונשין התשל"ז-1977, כי ברי שאין עסקינן בעבירה אשר בוצעה באופן ספונטני, שכן מטבעה של העבירה שבפנינו ניתן ללמוד, כי מדובר בעבירה שקדם לה תכנון והנזק הפוטנציאלי, אשר יכול היה להיגרם כתוצאה מביצועה, הינו רב. בית המשפט המחוזי בנצרת בע.פ. 41708-07-12 מדינת ישראל נ' עטאללה קבע את מתחם הענישה ההולם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, כאשר אין עסקינן בעבירות נלוות, זאת בהאי לישנא:

"מתחם העונש ההולם בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, בהתחשב בערך המוגן, שמירה על בטחון המדינה ובמדיניות הענישה ובהתחשב במידת הפגיעה, כאשר מדובר בעבירה של כניסה לישראל בלבד, ללא עבירות נלוות, ובשים לב לנסיבות המפורטות בסעיף 40 ט, לרבות הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, נע בין 30 ימי מאסר בפועל ל-6 חודשי מאסר בפועל" (ניתן ביום 24/7/12, לא פורסם).

6.כך גם נקבע על ידי בתי משפט שונים בשורה של גזרי דין ופסקי דין, לרבות בפסק הדין שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי מרכז – לוד ביום 23/4/13 בע.פ. ג 36129-03-13 (פורסם בנבו). בקשת רשות ערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון על פסק הדין הנ"ל נדחתה. ברם, כב' השופט שוהם בהחלטתו בבקשה הנ"ל (רע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל) קבע את הדברים הבאים:

"בדבריי אלה, אין כדי לקבע את מתחם הענישה אשר הוזכר על ידי ביהמ"ש המחוזי, שכן קביעת המתחם הינה תלוית נסיבות, אותן יש

לבחון, בכל מקרה ומקרה, ואין לשלול את האפשרות כי ניתן יהיה להסתפק, במקרים המתאימים, גם בעונש מותנה" (ניתנה ביום 11/6/2013).

7.ומהתם להכא:

בנסיבותיו של תיק זה, משלא הובאו בפניי נסיבות חריגות ועל רקע העובדה שהנאשם נכנס שלא כדין לתחומי מדינת ישראל פעמיים בתקופה האחרונה, עובר לכניסתו נשוא כתב האישום, הנני בדעה כי יש מקום לקבוע מתחם ענישה בתיק זה הנע בין חודש מאסר בפועל ל-6 חודשי מאסר בפועל. אין בטענת הסנגור, אשר לא גובתה באסמכתא ראייתית של ממש, לפיה הנאשם נכנס לתחומי המדינה לצרכי פרנסה בלבד, על מנת ללמד בדבר נסיבות חריגות המצדיקות חריגה לקולא מהמתחם הנ"ל, אף כי ברי כי במקרים מתאימים, בהתקיים נסיבות חריגות, ניתן יהיה לחרוג לקולא מן המתחם הקובע ענישה מינימלית של חודש מאסר בפועל.

8.במסגרת קביעת העונש המתאים בתיק זה, מן הראוי ליתן את הדעת להודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, עוד יש ליתן את הדעת לקולא, לעברו הנקי ללא רב של הנאשם ולגילו הצעיר (הנאשם בן כ-22).

9.בטעמים לקולא הנ"ל יש על מנת להצדיק את אימוץ הרף התחתון של מתחם הענישה שנקבע לעיל.

10.סיכומו של דבר, אני דנה את הנאשם כדלקמן: