מדינת ישראל נ' אל רדיני

החלטה

בפני בקשה רביעית לעצור את המשיב ל-72 שעות, על פי הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק").

על פי הנטען בבקשה, מיוחס למשיב חשד לביצוע עבירות של שוד מזוין, קשירת קשר לפשע, גניבת רכב, וסחיטה באיומים.

כמו כן נטען בבקשה, כי שיחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי חקירה – ויסכן בטחונו של אדם, או את בטחון הציבור. במהלך הדיון הוצג לעיוני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובכלל זה מידע חסוי שסומן בפרוטוקול מב/1, בו פורטו פעולות החקירה הנדרשות והמחייבות לכאורה מעצר המשיב עד לסיומן.

ב"כ המשיב טען כי יש לשחרר את המשיב לאלתר, בין השאר לאור כך שהמשיב שרוי במעצר מזה 12 יום וככל שנדרשות פעולות נוספות, הדבר מלמד על עצמת החשד הסביר שהינו נמוך. כן הפנה להחלטה מ-19.3.14 לפיה היה על המבקשת לסיים החקירה עד היום, ולכל הפחות להגיש הצהרת תובע.

לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה והמידע החסוי שהובא לעיוני, שוכנעתי כי קיים חשד סביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשה וכי מתקיימת עילת מעצר כנגדו בשל העובדה כי:

קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב או אי הארכת מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט.

קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור והכל כקבוע בסעיף 13 (א) לחוק.

יאמר מיד כי לעניין החשד הסביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו אכן מדובר בחשד, שיש לו אחיזה בחומר החקירה ואין המדובר בהשערה בעלמא.

מאז החלטת המעצר האחרונה ב-19.3.14 ועד להיום, התחזק במידת מה החשד הסביר לפיו החשוד ביצע העבירות המיוחסות לו. צודק בכ המשיב לפיו היה על היח' החוקרת לסיים את החקירה עד להיום ולכל הפחות להגיש הצהרת תובע. אולם משהונח בפניי מב/1 מהיום, באשר לפעולות הנדרשות , תוך איזון של חומרת המעשים המיוחסים למשיב , מס' הימים בהם שוהה המשיב במעצר - אני סבורה כי יש להאריך המעצר עד ליום 25.3.14 בשעה 12:00.

המבקשת תעשה כל מאמץ לסיים את החקירה עד למועד זה ולהימנע מהגשת בקשה נוספת בעניינו.

ניתנה והודעה היום כ"א אדר ב תשע"ד, 23/03/2014 במעמד הנוכחים.

אורית ליפשיץ, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: